יבמות פד
מדוע ברחו משתתפי שיעורו של רבי שמעון סופר מבעד לחלונות בית המדרש?
וטרפה
בעת שהגיע הגאון מטשעבין זצ"ל לארץ ישראל, לאחר שנות סבל וגלות במעמקי סיביר, בא לבקר ביקור נימוסין אצל המרא דארעא דישראל, מורי ורבי הגה"צ רבי יוסף צבי דושינסקיא זצ"ל.
זכיתי, מספר הרה"ג רבי ישראל גרוסמן זצ"ל להיות נוכח בעת שנפגשו שני גדולי העולם. מה נהדר היה המראה, ומה נעים היה לשמוע את שיחתם בדברי תורה ועובדות מצדיקים. בין שאר הדברים סיפר הרי"צ דושינסקיא מעשה פלא, וכה סיפר:
בעיר קראקא הגדולה והמעטירה חיפשו יהודי בעל שיעור קומה, שישמש כרב ראשי לכל הקהילות וינהיג את העיר. שליחים ושתדלנים הגיעו מכל קצוות אירופה כדי להציע שמות של רבנים גדולים ומפורסמים הראויים למלא את המשרה הנכבדה.
הנוהג היה שבכל הצעה, שהיתה נראית לראשי הקהילה כהצעה רצינית ומכובדת, היו מזמינים את הרב המועמד לשבות בעיר. במשך השבת היה הרב מוסר דרשה מרכזית בהלכה ואגדה, ולאחר השבת היו יושבים פרנסי הקהילה ודנים בעניין.
דא עקא, במשך הזמן באו רבים לקראקא ויצאו בבושת פנים, בשל חבורת אברכים צורבים ובעלי תריסין, שעשו להם מנהג שבשעה שהרב האורח היה דורש מחידושיו בפני הקהל – היו "מתקיפים" אותו בשאלות וקושיות, ובגודל חריפותם הצליחו לסתור את חידושיו. לא פעם קרה שבאמצע הדרשה היה האורח הנכבד מתבלבל מרוב הקושיות, והיה יורד במפח נפש מהבמה. המנהג הרע הזה גרם לצער ועגמת נפש לרבים וטובים.
באחד הימים, הגיעה הבשורה על הופעתו של הגאון רבי שמעון סופר זצ"ל, שעומד לדרוש בשבת הקרובה בבית הכנסת המרכזי. בהגיע יום השבת התקבצו ובאו אלפים מתושבי קראקא לראות את הגאון הנודע, בנו של שר התורה רבינו החתם סופר זי"ע.
מקורבי הרב עדכנו אותו מראש על חבורת הלומדים. כשעלה רבי שמעון סופר לדרוש הבחין בפינת בית הכנסת בחבורת האברכים שכבר "הפשילו שרוולים", והוא פתח ואמר: "לפני שאתחיל לדרוש בענייני הלכה ואגדה, ברצוני לספר לכם סיפור שהתרחש אצל אבי מורי הגה"ק החתם סופר זי"ע, ואני הייתי עד למעשה.
בעיר פרשבורג, מקום כהונתו של אבי, הגיעה שמועה רעה על אחד הקצבים בעיר, המוכר בשר טריפה באיטליזו. אבי שלח את שליח בית הדין שיזמין את הקצב לבוא אל הרב. השליח בא לקצב ואמר את דברו. הקצב, בחוצפתו כי רבה, אמר לשליח להשיב לאבי שאין לו עסק עם רבנים. אבי ביקש מהשליח לחזור שוב לקצב ולהזמינו לבוא, וכשבא אליו – הזהיר הקצב את השליח לבל יבוא אליו עוד.
אבי ביקש מן השליח ללכת אל הקצב בפעם השלישית ולהזמינו לדין תורה, כשראה הקצב מרחוק את השליח – יצא לקראתו והפליא בו את מכותיו. השליח שב לבית אבי חבול ומוכה, כשראה זאת אבי, קרא לי וביקש ממני ללכת לקצב. הוא מסר לי "שם", ואמר: "אם הקצב ירצה להכותך – תאמר את השם הזה".
הלכתי כמצוות אבי. כשהגעתי לחנות ומסרתי את דברי אבא, נמלא הקצב בזעם וביקש להכותני. אמרתי מיד את השם, ולא נותר מן הקצב שריד ופליט…"
פנה רבי שמעון לכיוון האברכים, ואמר: "דעו לכם שהשם נשאר אצלי. אם כוונתכם לטובה, לשם שמים, תבורכו! כך היא דרכה של תורה, זה בונה וזה סותר. אך אם אין כוונתכם לטובה – הזהרו והשמרו…"
מיד נשמעה המולה בבית הכנסת. האברכים קפצו מן החלונות ונסו על נפשם…
(מתוך 'לב ישראל' – הגאון רבי ישראל גרוסמן זצ״ל)