יבמות עד
גם גויים נותנים צדקה…
ולא נתתי ממנו למת
בפרשת כי תבוא אומרת התורה את דבריו של המביא ביכורים: 'ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה׳ אלוקי עשיתי ככל אשר צויתני' (דברים כד יג־יד). ויש לתמוה: לשם מה ציותה התורה את בעל המעשר לעמוד ולפרט בשפתיו את כל פרטי הדינים שקיים?
אלא – אמר הגאון רבי יהודה לייב עדיל, מגיד מישרים דק״ק סלאנים ובעל ״איי הים״ – פירוט הדינים שקיים הוא הקדמה לבקשה שתבוא מיד: ״השקיפה ממעון קדשך מן השמיים וברך את עמך את ישראל וגו׳״, שהיא בקשה להשגחה ניסית. והנה, השגחה ניסית שהיא למעלה מן הטבע, אין ראוי לה אלא מי שמקיים את מצוותיו יתברך מכיוון שהקב״ה ציוה לקיימם – ולא משום שהשכל האנושי מחייבם.
מעתה, הכל יודעים שגם חכמי האומות מטיפים ואף נותנים בעצמם צדקה ומעשר לעניים, ואם כן יכול להיות שגם יהודי זה, בעל המעשר, מקיים את המצוה רק משום ששכלו מחייב זאת ולא משום שכך ציוה קונו. אם אכן כך, הרי זה בגדר עוסק בתורה ובמצוות שלא לשמה, שעליו המליצו חז״ל את הפסוק ״גדול ע דשמיים תסדר, כלומר: לא מעל השמיים, אלא רק הנהגה טבעית. וכדי להוציא מדעת זו, עומד בעל המעשר ומפרט את דיני המעשר שנצטווינו בהם על ידי משה מפי הגבורה, ואומר: ביערתי וגו׳ וגם נתתיו וגו׳ ככל מצוותיך אשר צויתני, כלומר: לא בגלל שדעתי סוברת כך – אלא רק משום שהקב״ה ציוה!
וההוכחה: שהרי לא עברתי ממצוותיך בכל דקדוקי המצוה הזו – לא אכלתי ממנו בטמא, ולא נתתי ממנו למת, ואילו קיימתי את המצוה רק מצד השכל האנושי, הרי האנינות והטומאה והתכריכים למת לא נחשבו לדברים אסורים לקנותם בכספי מעשר, ואני עבדך נזהר בהם בשמרם, וזאת משום ששמעתי בקול ה', ורק בשל ציוויו קיימתי את המצוה!
ומכיוון שכך, אני מוצא את לבבי לבוא אל המלך, להתחנן לו ולבקש מלפניו: השקיפה ממעון קדשו מן השמיים וברך את עמך ישראל – בהנהגה ניסית שזוכים לה אלו המקיימים מצוות לשמה!
(כמוצא שלל רב – אפיקי יהודה״ — דרוש אחד עשר מהדורה חדשה ע״י צאצאי המחבר, עמוד תריט)