יבמות ע
מדוע השתתף רב העיר בלוויתו של המשומד?
כל בן נכר לא יאכל בו
כתב בספר החינוך (מצוה יג) שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד. שנאמר (שמות, י״ב מ״ג) ׳כל בן נכר לא יאכל בו׳, ובא הפירוש עליו – בן ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, וכן תרגם אונקלוס.
מעשה מופלא, הקשור למשומד ולחג הפסח, סיפר הגאון רבי יצחק שלמה אונגר זצ״ל. המעשה התרחש בתקופת הרבנות של אביו, הגאון בעל ה׳מחנה אברהם׳ זצ״ל. בעיר שבה כיהן אביו כהמרא דאתרא היה יהודי עשיר אחד ששנה ופירש, וחילל שבת בפרהסיא, ועבר על כל העבירות שבתורה. הרב היה נמנע לעבור בשבת ליד חנותו הפתוחה, אבל פעם אחת קרא הרשע הזה להרב שיגיע לפתח חנותו, והיה זה ביום טוב ראשון של פסח שחל בשבת. כשהגיע ה׳מחנה אברהם׳ לפתח החנות הוציא הלה חמץ ואכלו בפני הרב.
אבא שלי, סיפר הגרי״ש, קצף עד מאוד על מעשה זה, ולמרות עושרו המופלג של האי שקיים בו ׳ולא תהדר פני גדול', וצעק עליו נוראות. לא עברו כמה שניות מאז החל לאכול א תהחמץ, צנח הרשע הזה ומת… הדבר גרם לקידוש שם שמים עצום בעיר כולה, כאשר גם הגויים ראו את כוחו של רב בישראל, ואת קדושתה של תורת ישראל.ואגב, תושבי העיר התפלאו כששמעו שהרב הודיע שישתתף בהלווייתו של השנה-ופירש הלזה.
לפני שיצא אבא להלוויה, סיפר הגרי״ש, שאלתי אותו על מה ולמה ראה לנכון לחלוק כבוד לאותו כופר ולהשתתף בהלווייתו, ואבא השיב לי: אמנם נכון שהוא עבר על כל העבירות החמורות שבתורה, אבל דווקא במעשהו האחרון, שהיה כל-כולו מרידה במלכות שמים, התקדש שם שמים על ידו, ובשביל אותה זכות אני משתתף בהלווייתו.
(מצוות בשמחה פר' בא)