יבמות נב
מדוע הורה הגר"י זילברשטיין לבית כנסת שיחדלו מברכת כהנים?
ואשה גרושה מאישה לא יקחו
אחד מרבני בתי הכנסת בחולון הבחין בילד כבן 12, לא-מוכר, המגיע לבית הכנסת, ושאל ולשמו. הילד השיב ששם משפחתו הוא כהן, וכשהרב הוסיף לשאול מדוע אביו – המגיע יחד איתו לתפילה ־ אינו עולה לדוכן, השיב הילד שאבא שלו עולה רק פעם אחת בשנה, ביום כיפור.
הרב הציע לילד לעלות לדוכן מדי יום, והוא הסכים. כעבור זמן, הגיע יום הבר-מצוה של הילד, ואז התברר לדאבון־לב שאביו הכהן נשוי לגויה, והילד הזה הוא גוי!
הרב של בית הכנסת היה אובד-עצות, ולא ידע מה לעשות. הוא הגיע אלינו וסיפר שבשבת בה יעלה הילד לתורה, הוא יעלה לדוכן, והרי הדבר אסור לחלוטין! מה-גם שהגמרא אומרת שמעידין ליוחסין על פי העליה-לדוכן, ויש חשש שאנשים יעידו שהבן עלה לדוכן, ויכשירו אותו לכהונה. רב בית הכנסת הוסיף וסיפר שהכהן ההוא מקורב לראשי העיר, ואם יאסרו על בנו לעלות לדוכן, תתפתח כאן שערורייה של ממש, העלולה להשתלהב לידי מריבה ותגרה. הרב ההוא לא ידע מה עליו לעשות, ובא להתייעץ עם הגר"י זלברשטיין שליט"א.
לאחר שניתחת את המצב יחד עם רב בית הכנסת, אמרת הגר"י לו שאין עצה ואין תבונה נגד ה׳, ואסור להניח לילד לעלות לתורה. אבל נתן לו עצה, שהיא אמנם לא קלה, אבל יש סיכוי שאם יעשה כך, יעבור את הפרשה בשלום. והעצה היתה שיכריז בבית הכנסת שלו שמעתה ואילך לא יעלו הכהנים לדוכן אלא רק בשלושת הרגלים, כמו שנהגו בקהילת פרנקפורט-ד׳מיין ורב בית הכנסת היה מצאצאיהם, וממילא אף אחד לא יעלה לדוכן, והבעיה תתבטל מאליה…. והכהנים בבית הכנסת, שיתפלאו על ההוראה החדשה, וירצו בכל זאת לעלות לדוכן כהרגלם מימים־ימימה, יעשו זאת בבית כנסת אחר, וגם הציבור הרוצה להתברך יילך אחריהם.
אין ספק שמדובר בעצה לא קלה, ולו מצד העובדה שבמשך שנים רבות נהגו בבית הכנסת לישא כפיים מדי יום, וכולם ישאלו מה קרה דווקא עכשיו… אלא שככל שיש קושי בדבר, כך היתה בכך מסירות נפש למען כבודו יתברך, וברוך השם שהעצה פעלה כהוגן. עד כדי כך שבסופו של דבר הילד התגייר, והוא ומשפחתו החלו לשמור מצוות.
(מצוות בשמחה ויקרא עמ' תקפז)