יש לי חבר שמשום מה החליט להציק לי. הוא ירד לי לחיים ופגע בי בכל מיני דרכים מאוד לא נעימות.
באחד הימים נקרתה לפניי הזדמנות פז, 'לגמור אתו חשבון' ולהוכיח לו שהדם שלי אינו הפקר. זאת היתה ממש הזדמנות חיי.
כבר כמעט שהחזרתי לחברי מנה אחת אפיים, אבל עצרתי בעצמי. הרי יש מצווה בתורה "לא תיקום ולא תיטור", זה הרי דאורייתא, ואיך מלאני לבי לעבור על ציווי ה'? ובפרט כשספר החינוך מסביר, שטעם המצווה כי הקב"ה עושה את הכול, והאדם הוא רק השליח.
נמנעתי מהנקמה ומשכתי את ידיי מכל העניין.
באותו יום מתקשר אליי הבוס מהעבודה, ומספר לי שהוא ראה את המסירות והיעילות שלי בעבודה, והחליט שאני מתאים לעבודה בדרגה בכירה. מהיום אני מקבל דירוג חדש, שמשמעותו תוספת של מאות שקלים במשכורת החודשית, רכב ודלק על חשבון המעביד ועוד כמה בונוסים משתלמים ומשמעותיים.
הודיתי לה'. ידעתי כי התזמון הזה לא אירע במקרה. זכיתי לעמוד בניסיון, לא נסחפתי לשנאה ולמחלוקת והקב"ה פתח בפניי את אוצרות השפע.
גיליון השגחה פרטית