את הרב הולצברג מכירים רבים מתושבי לייקווד. יהודים רבים אומרים בזכותו בקול ובכוונה את ברכות השחר, כשהוא עונה בכוונה אמן אחר ברכתם. יש לו להרב הולצברג תלמידים רבים, כאשר בטוב ליבו הוא מציע לכל יהודי להצטרף למצווה קלה זו של הודאה ושבח לקב"ה מפי שני עדים – המברך והעונה.
רבנו ה'זרע שמשון' בפרשת מצורע מסביר איך מגיעים הנגעים לאדם, ומה הדרך והעצה לסלקם ולפתוח שערי ברכה. הוא מסביר כי מצורע הוא לשון "סגירו" [ראה בתרגום אונקלוס], כלומר: שנסגרו מהאדם שערי השפע האלוקי. ומוסיף ומדייק בלשון הפסוק "כנגע נראה לי" – ע"פ פסוק נוסף בו נאמר הלשון "נראה לי" – "כי מרחוק ה' נראה לי!". כלומר, מדוע "כנגע נראה לי"? – מדוע נסגר צינור השפע והברכה, התשובה היא: "כי מרחוק ה' נראה לי". כיוון שהאדם עומד רחוק מהבורא ית'. וכדי שיסתלקו הנגעים והשפע מהמעיין האלוקי ימשיך לזרום אלינו, עלינו למצוא דרך לעמוד קרוב יותר לבורא יתברך.
"זו הייתה הרגשתי אז", משתף בגלוי לב הרב הולצברג. "היה זה לפני כעשור, עת נפטרה רעיתי ע"ה בדמי ימיה. אפפו אותי מכלול של צרות וקשיים. הרגשתי שנסגרו בפני שערי השפע והסייעתא דשמיא.
"שמעתי אז משל בשם צדיקים כי מערכת היחסים של האדם עם הבורא דומה למערכת שלנו מול מנהל הבנק: כשיש לאדם מספיק קרדיט ומזומן בחשבון הבנק, הבנק מאפשר למשוך כספים ומכבד צ'קים. יתרה מזאת: כשיש לאדם הכנסות קבועות, הבנק ייתן לו גם בתשואת חן משכנתאות והלוואות. הרגשתי שאני חייב 'למלא את הקרדיט' בחשבון הבנק. להגדיל את מסגרת האשראי שלי בחשבוני האישי.
"אך מנגד, יהודי פשוט אני", טוען הרב הולצברג. "חשבתי אפוא מה ביכולתי לעשות לזיכוי הרבים, לקדש שמו הגדול בעולם בכוחות הפשוטים שבידי.
"באותה עת התוודעתי לדברי הזוהר הקדוש שכל ברכה שלא עונים עליה 'אמן' אינה מושלמת, וכששני יהודים נעמדים לברך את הבורא, והאחד עונה אמן על ברכת רעהו, הם כשני עדים המעידים ומברכים את הבורא. לקחתי על עצמי לענות אמן אחר ברכות השחר של המתפללים בבית הכנסת. השתדלתי להפקיד מידי יום בחשבון הבנק לכל הפחות צ' אמנים, כמובא בשו"ע שעל האדם לענות כל יום צ' (תשעים) אמנים, אשר מרומזים במילה: "צדיק" – צ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, ק' ברכות.
"שימו לב לחשבון הפשוט: אם זכיתי לענות 'אמן' על ברכות התורה והשחר של חמישה אנשים, כל אחד עשרים ברכות כפול חמש, סך הכל הגענו למאה ברכות מושלמות. כך יש לי לכל הפחות צ' אמנים-תשעים עניות אמן מידי יום. השתדלתי לכוון מעט ב'אמן' ולהצטרף בכוונת הלב לברכת המברך. האמת היא שבמילה אחת קל הרבה יותר לכוון. כך מידי בוקר נעמדתי בבית הכנסת בסמוך ליהודים האומרים ממילא את ברכות השחר, וביקשתי מהם בנועם להגיד מעט בקול, כדי לזכות אותי לענות אמן על ברכותיהם. הם נענו בתשואת חן ובחפץ לב לומר ברכות השחר בקול, ורבים מהם מעידים שכאשר הם מברכים באזני מישהו הדבר מסייע להם באופן טבעי לברך את הבורא יתברך מעט יותר בכוונה.
"ומסתבר שהברכות הללו, 'ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעינך ובעיני כל רואינו…' נתנו לי כנראה גם חן וחסד שם למעלה, וכשראו שם בהנהלת הבנק השמימי הכנסה קבועה חדשה ויציבה, נשאתי כנראה גם חן וחסד בעיני אלוקים, ובמהרה, בתוך שנת האבל, במהירות בלתי מתוכננת, מצאתי זיווג חדש ויחד בנינו משכן חדש לשכינה לאוי"ט.
"מאז שקיבלתי על עצמי מצווה זו אני חש כאילו יד נעלמה מסייעת בידי בכל מיני מצבים. כך זה היה בשבת קייצית אחת, בה בית המדרש בו התפללתי היה דל משתתפים עקב נסיעת רבים מהמתפללים לחופשה. וכך גם חמשת חברי 'הצלה' מתפללי בית מדרשנו לא היו באותה שבת. בסעודה שלישית אני לפתע שומע זעקות: 'הצלה'! נכנסתי בבהלה לבית המדרש, ואני רואה יהודי שרוע על הרצפה כחול כולו. הלה נחנק בעת האכילה, וכל הציבור עמדו חסרי אונים ואני בתוכם. לפתע נזכרתי שראיתי פעם איזו הדרכה קצרה על עשיית 'היימליך', פעולה מצילת חיים, למי שנחנק ר"ל בעת האוכל. אף על פי שלא עשיתי זאת מעולם, באופן בלתי מוסבר וברוגע מתבקש, הצלחתי בס"ד והאדם חזר לחיים בניסים גלויים. כל המתפללים החמיאו לי על שזכיתי להציל נפש מישראל, עליו נאמר 'כאילו קיים עולם מלא', אך אני יודע שזה בזכות ה'קרדיט' המוגדל בחשבון הבנק.
"ומי שיש לו מנה רוצה מאתיים – התחלתי לאסוף 'אמנים' החל מהמניין הראשון בנץ החמה, ועד למאחרים לבוא בשעות מאוחרות. גם משפחתי ניצלה משריפה בזכות האמנים: היה זה ביום שני של חג הפסח. הגעתי בבוקר מוקדם, קודם נץ החמה לבית הכנסת, הייתי שם המתפלל הראשון. אחרי הגיע רב בית הכנסת וביקש ממני להדליק את הנרות בעמוד התפילה. אך נר הנשמה ממנו מדליקים כבה. על כן הצעתי כי אקפוץ לביתי הסמוך, שם אדליק את הנר מהלהבה שדולקת על הכיריים. נכנסתי לביתי בחושך. בעלטה מששתי את הארונות, מחפש לראות את הלהבה הדולקת בכירים, אך לא הצלחתי למצוא את הלהבה. חששתי שהגז כבה, אך לאט לאט התברר לי גודל הנס שבו חזיתי. התברר שהקרטונים שכיסו את ארונות החמץ נפלו וכיסו את הלהבה הבוערת. כפסע היה שהבית על יושביו הישנים יהיו למאכולת אש ר"ל".
במאמר מוסגר, מציין הרב הולצברג: "שמעתי מיהודי נוסף שקיבל על עצמו מצווה זו של ענית אמן, שחוויה רוחנית ייחודית מרוממת יש לו דווקא באמירת 'שעשה לי כל צרכי'. הברכה הזו, בה כל יהודי מודה לאלוקיו גם על חבילת קשייו, ניסיונותיו ואתגריו האישיים אותם הבורא הועיד עבורו, מתמלאת במשמעות כאשר מכוונים בה".
כה תואמים הדברים לדברי רבנו ה'זרע שמשון', השואל מדוע מראה הלבן בנגעים הוא סימן טומאה המעיד על העוונות של האדם, וביום כיפור בדיוק להפך: שם מראה הלבן בחוט השני הוא סימן למחילה וכפרה. ומסביר כי לעיתים בעולם הזה מה שנראה שחור הוא באמת לבן, ומה שנראה לנו לבן הוא שחור. לכן בעולם הזה מה שנראה לבן הוא סימן טומאה, אך בעולם הבא הוא להפך, ולכן דווקא ביום כיפור, שהוא מעין דוגמת העולם הבא, היום בו אנו דומים למלאכי השרת, אז צבע הלבן אכן מסמל טהרה. דבריו המחזקים של רבנו נותנים כוח ליהודים רבים להודות להשם יתברך גם על הקשיים והאתגרים האישיים שהכין בחסדיו עבורם. עם מבטו של רבנו קל יותר לברך בכוונה ובשמחה 'שעשה לי כל צרכי' כי דווקא מה שנראה שחור וחשוך כעת, הוא לבן, טהור ובוהק לעתיד.
כשעבר הרב הולצברג דירה ביקש מאחד המתפללים שימלא את מקומו בתור ה'אמן יוד' – עונה האמן של בית הכנסת, באמרו לו כי זה משתלם ובמהרה ייראה ישועות גדולות. לאותו יהודי היו שתי בנות מבוגרות מאוד המצפות לזיווגן, ובנוסף בת נוספת אשר ציפתה להיפקד בפרי בטן זה כמה שנים. וראו זה פלא: תוך כחצי שנה מקבלת המצווה על עצמו שידך את שני בנותיו והשלישית זכתה לפרי בטן. כי כאשר חשבון הבנק מלא בברכת השם הכל נראה אחרת! ברוך השם לעולם אמן ואמן!
(התחזקות וביטחון במשנת הזרע שמשון)
הולצברג
מחיל אל חיל איזה כף לשמוע מילים יפים האלה
הרב הולצברג מלייקווד
מדהים