אנו עומדים בימי בין הזמנים, ימים של הכנות לחג הפסח הבעל״ט. מטבע הדברים אנו רצים לביהמ״ד בין נקיון לנקיון ומצוי מאוד שאנו לוקחים עמנו את מכשיר הפלאפון גם לביהמ״ד ומתכננים להיות ׳זמינים׳ בכדי שנוכל לצאת מתי שצריך, לדעת מה לקנות וכו'.
סיפר לנו אברך ת"ח, שלאחר דברי חיזוק שהבאנו שנה שעברה בגיליוננו ['קדושת בתי מקדש מעט'] מאת הגאון הצדיק רבי יצחק קולדצקי שליט״א בענין הרחקת הפלאפון מכותלי ביהמ״ד, הדבר גרם לו שינוי מאוד לטובה ובעיקר בימי הלחץ שלפני פסח, וכה דבריו:
כשנכנסתי ללמוד בביהמ״ד החלטתי להניח את הפלאפון על שקט ולהשאירו בחליפה שתלויה במתלים בכניסה לביהמ״ד. היו ימים שאמרתי לאשתי: אני אלך ללמוד, אם תצטרכי תתקשרי אלי וכשאני אלך לשתות וכדו' אני אעבור דרך החליפה לבדוק אם התקשרת.
ויהי לפלא: במהלך הסדר התקשרו אלי כעשרה אנשים, האבא, השווער, שמערל, בערל, קווי-נייעס, ארגוני חסד וכו׳, אבל אשתי לא התקשרה אלי בשום יום! הבנתי מיד שהכל זה דמיון היצה׳׳ר. הרי רציתי להיות זמין רק כדי לדעת איפה אני עומד לפני פסח, ולמעשה כל מי שהתקשר אלי לא היה קשור לזה.
הנה חלק מהדברים שאמר הגר"י קולדצקי באותה שיחה:
"הענין הזה של הטלפונים, משל למה הדבר דומה: היו פעם שתי חנויות אחת על יד השניה, באחת באים וקונים כל הזמן בלי הפסקה, כל יום יש לו פדיון של אלפים ורבבות, ובשני שומם, אף אחד לא בא לקנות. ויהי היום בערב פסח, ראובן, שכל הזמן קונים אצלו הרויח הרבה כסף, ואילו אצל שמעון אף אחד לא הגיע. בסיום היום שניהם עומדים כבר לסגור, ולפתע נכנס אדם סוף סוף לקנות משהו אצל שמעון. ואז מול עיניו הנדהמות של שמעון, הולך ראובן ללקוח ואומר לו – בא תקנה אצלי, וסוחב אותו אליו.
"אומר לו שמעון: אני לא מבין, אתה מכרת היום אלפים ורבבות, אין לי טענות עליך, מה שנגזר נגזר, אבל ההוא בא אלי, למה אתה מושך אותו ממני? זה אכזריות. אחרי יום שלם שלא מכרתי כלום ואתה מכרת אלפים ורבבות מגיע אלי מישהו וכך אתה עושה?!
"זה המשל (כמדומה בשם המגיד מדובנא). והנמשל: היצה״ר יש לו הרבה לקוחות והיצר-טוב ריק מלקוחות. והנה בסוף היום מצליח היצר-טוב למכור סחורה לאדם אחד שיישב וילמד, ואז מגיע היצה״ר ומושך אותו מהלימוד. היש אכזריות גדולה מזו?!
"בדור הקודם, אדם שהיה חי תשעים או מאה שנה, כל אחד במה שהיה עוסק במשך היום, אם מלמד בת״ת או מגיד שיעור או עוסק בקודש או עובד, אבל כל אחד היה מוצא לו את השעות שלו שהוא לומד תורה, ובזמן זה היה כולו קודש. למי היה טלפון – לא פלאפון! – לפני חמישים שנה? אדם היה גומר לעבוד, בא הביתה ולומד בשקט. רבינו יונה אומר שכל אחד יסדר לו בבית פינה עם ספרים ושם הוא ילמד. עד שהגיע הגנב הגדול הזה שקוראים לו טלפון כדי לעשוק את מה שנשאר לנו. והנה לטלפון התרגלנו, אבל מי חלם שבן אדם יהיה משועבד כל היום לכל העולם כולו בלי הפסק ע״י הפלאפון? איפה שהוא הולך בדרך, בתפילה, בכל מקום שהוא רוצה ללמוד או לפתוח ספר, מצלצלים אליו.
"אין לי טענות על מי שמצלצל, אבל האדם לעצמו חייב להיות שיהיה לו זמן קבוע שיהיה כולו קודש. שלא להיות כמו אותו בעל חנות שכל העולם קונים אצלו והוא לא מרחם על החבר שלו שמישהו בא לקנות אצלו. עליו להגיד ליצה״ר: עד עכשיו קיבלת את שלך, עכשיו אני רוצה ללמוד, תן לי ללמוד!
"דברים נוראים כתב החפץ חיים, שמי שלומד בקביעות בלי הפסקה, רוח קדושה וטהרה נוראה שורה על הלימוד שלו. כל לימוד זה עצום ונורא, אבל כשזה בלי הפסקה, אז רוח קדושה וטהרה שורה על הלימוד.
"כל בעלי העסקים למיניהם, אם מתקשרים אליהם בשעות העבודה שומעים צליל 'לא זמין, לא זמין', הוא עכשיו עסוק, הוא לא יכול. ולא תהא כהנת כפונדקאית, כשאנחנו שקועים בלימוד נהיה 'לא זמין', ובכל אופן בסדרים שלא יהיו הפסקות באמצע.