היה לרבנו הרה"ק מקערסטיר חסיד אחד שהתגורר בסביבות מונקאטש, אשר היה בא מפעם לפעם להסתופף בצלו בקערסטיר. פעם אחת בתקופה שלפני פסח קיבל החסיד אגרת מרבנו, והיה רשום עליה שהיא מיועדת עבור יהודי ששמו כך וכך, וימסור לו אותה כאשר יגיע אליו [היהודי הזה שעבורו יועדה האיגרת, אמר לרבנו כאשר היה אצלו, שלפני פסח הוא תמיד נמצא אצל החסיד ההוא, ולכן שלח רבינו את האיגרת לשם].
והנה עברו כמה שבועות והיהודי לא הגיע לשם, כיון שכך פתח החסיד את האגרת וקרא את תוכנה, ומה נשתומם לראות שרבנו כותב לו ומבקש אותו ומזהירו שלמען השם יבוא אליו לקערעסטיר למשך כל ימי הפסח, וגם להסדר הוא יהיה אורחו, והוא חוזר ומבקשו שלא ישכח לבוא. ועוד כותב לו רבנו שאין לו מה לחשוש, ויהיה לו לשתות די והותר, לפי שהוא כבר הזמין עבורו משקה של פסח מהמין המשובח ובהרחבה.
לא עברו ימים רבים והיהודי הגיע לשם, ומיד שאל את החסיד הנ"ל האם לא קבל אגרת מר' ישעיל'ה קערעסטירער עבורו. נזכר החסיד באגרת שהגיעה מרבנו ומסרה לו. האורח קרא את האגרת ושמח מאוד ואמר כאילו אל עצמו: ידעתי שהוא לא ישכח ממני ויבקש אותי שאהיה אצלו בפסח, עכשיו אין לי כבר דאגה איפה להיות בפסח'. וכמעט שרקד מרוב שמחה, ובשעת מעשה לא חדל מלשתות מן המשקה שהיה עמו.
החסיד הנ"ל השתומם מאוד למראה עיניו שהוא שותה בלי הפסק, ועוד יותר התפלא מה זה שרבנו שולח לאיש כזה אגרת חיבה ומבקשו בתחנונים שיבוא אליו, איש שהוא נראה שיכור, וחשב בדעתו שבודאי הוא אדם נכבד וחשוב אבל הוא מסתיר את מעשיו וגדולתו מעיני הבריות. והחליט שכאשר יהיה בקערעסטיר ישאל את רבנו ויבקשו שיסביר לו ויספר לו את הענין המופלא הזה.
כאשר בא החסיד לאחר זמן מה לקערעסטיר נכנס לרבנו ושאל אותו על הענין הזה, מיהו האיש הנסתר הזה ומה מעשיו.
אז אמר לו רבנו: האיש הזה הוא אוהב לשתות משקה, הוא לא נסתר, וגם מל"ו הצדיקים אינו… ואולם יודע אני שמתוך שהוא אוהב לשתות הוא עלול להיות באיזה כפר בחג הפסח ושם ישתה עד דלא ידע וח"ו יבוא עי"ז לידי אכילת ושתיית חמץ בפסח ר"ל, ע"כ מנהגי לבקשו בכל שנה ושנה שיבוא אלי לפסח, ואני מכין לו משקה לרוב, ובטוח אני על ידי זה שלפחות לא יכשל באיסור חמץ בפסח. זאת היא כל כוונתי במה שאני מזמין אותו, ואין בזה שום סודות או רזי דרזין, רק 'לשובע ולא לרזון'… כפי שרגיל היה רבנו לומר תמיד, זיע"א.
(בתי אבות)