הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
והצרוע אשר בו הנגע (י"ג, מ"ה)
במהלך החיים משקיעים אנשים אינסוף מאמצים בכדי להגשים שאיפה נכספת, או להצליח בפעולה מסויימת. על דרך משל, אדם שחפץ להתעלות בתורה או לגרום לבנו להתקדם במעלותיה – משקיע שעות לימוד ארוכות, לעתים משלם לחברותות, מצטייד בחומרי עזר, פועל במגוון דרכים כדי להגיע ל'תורת ה' – חפצו'. הוא עשוי לנדוד משיעור אחד למשנהו, להחליף חומרי לימוד, להיוועץ במחנכים ידועי שם, לא לנוח ולא לשקוט בכדי להגיע אל היעד.
גם אדם שחפץ בהצלחה כלכלית – מקדיש שנים ללימוד מקצוע, או מגייס הון תועפות להשקעה שתשואתה משתלמת במיוחד. יהודי שרוצה להרחיב את ביתו, מתאמץ בהחתמת שכניו, בבירור אודות קבלנים, בגיוס משאבים כלכליים – הכל מתוך רצון להגיע לבית נאה ומהודר. אפילו אשה שבסך הכל מבקשת לאפות עוגה – טורחת לרכוש מצרכים, ללמוד את אופן ההכנה ולבצעו בקפדנות, מתוך תקווה שהעוגה תצא מתחת ידיה מושלמת וטריה…
כל אלה ועוד – לפעמים חלומם מתגשם ומעשי ידיהם עולים יפה, ולפעמים – הרבה פחות. למרבה הצער, עולמנו מלא באנשים שהשקיעו מאמץ וטירחה, כסף וזמן, ייעוץ ותכנון, מחשבות ותובנות – ואף על פי כן לא הגיעו אל היעד בו חשקו, לא הצליחו להגשים את שאיפתם הנכספת. והשאלה המתבקשת היא:
למה? מה היה חסר בהשקעה האינסופית שלהם, שבעקבות זאת השקעתם וטרחתם ירדו לטמיון? איך יתכן שלאחר כל כך הרבה מאמץ ומשאבים, עדיין התוצאה אינה משביעת רצון? מה הדרך לפעול שההשקעות שלנו כן ישתלמו, שהן כן יניבו את התוצאות הרצויות, שנצליח להגשים את השאיפות שאנחנו כה הרבה מתאמצים למענן?!
בפרשת השבוע שלנו, נחשף הסוד הגדול הזה. עם הגעת המצורע לבידוד מוחלט, מצוה התורה כי לצד כל פעולות ההרחקה שלו, הוא נדרש ל'וטמא טמא יקרא', לזעוק לעוברים ושבים כי הוא טמא. ההוראה הזו מחייבת מחשבה: וכי לא די למצורע שהוא מורחק מקרבת אנשים, אלא שהוא עוד נדרש להכריז על כך? וכי אין די בכל האיסורים המוטלים עליו, עד שהוא נדרש להשפיל את עצמו קבל עם ועולם?!
אלא, מבארים חז"ל במסכת שבת, קריאתו זו של המצורע נועדה כדי לגרום לעוברים ושבים השומעים את זעקתו, להתפלל עליו. יעברו אנשים בדרכם, ישמעו קול קורא 'אני טמא, אני מצורע!' – והדבר יעורר את רחמיהם להתפלל עליו. זו מטרת קריאת המצורע, לקרוע לאנשים את הלב, ולגרום להם לקרוע שערי שמים!
ובדומה לכך, חז"ל נותנים עצה טובה לאדם שבפרדסו עומד עץ שאינו מניב פירות כהלכה: לצבוע את העץ באדום, לאות היכר כי הוא בעייתי. צביעת העץ אינה מועילה להבראתו, אבל היא תועיל לכך שהעוברים לצד הפרדס יבחינו בעץ המסומן כבעייתי, וזה יגרום להם להתפלל לבורא עולם למען בעל הפרדס, שעציו יניבו פירות טובים!
בדברי חז"ל אלה, גילה הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל תובנה מטלטלת: הרי העוברים ושבים בחוצות, לא ניצבים בבית הכנסת, בעיצומה של תפילה. הם גם לא מתבקשים להצטרף לעצרת תפילה מרשימה בראשות גדולי ישראל, או לומר במשך 40 יום ספרי תהלים. הם הרי עוברים כאן 'על הדרך', באופן אגבי לחלוטין, ובכל זאת – – –
התקווה היא שהם יראו את היהודי הקורא או את העץ שלא מניב, ויוציאו מפיהם משפט תפילה, ככה, על הדרך. יעצמו עיניים לרגע, יהרהרו בצערו של המצורע או של בעל הפרדס, ויבקשו במילים שלהם: 'אבא טוב ויקר, רפא נא למצורע הזועק, הנב נא פירות מהעץ שאינו פורה.' זהו, זה הכל, ומסתבר שזה הרבה מאוד:
כי עבור התפילה הזו – זועק המצורע, ובשבילה – צובע בעל הפרדס את העץ. כן, כדי לגרום לתפילות שנראות 'סתמיות' להקיש בשערי שמים, כדי לגרום לאנשים מהיישוב, טיילני פרדסים ומשוטטי חוצות, לומר משפט אחד של תפילה, לבקש פעם אחת מאבא שבשמים. זה הכל, אבל זה מה שחשוב, זה מה שפועל!
אחים יקרים, אם אנו רוצים שהשקעותינו – בכל תחומי החיים – יניבו פירות, הבה נצרף לכל מאמץ, לכל טירחה, לכל פעולה, תפילה נרגשת מעומק הלב. זה לא חייב להיות בבית הכנסת, במעמד נורא הוד, בטקסט כזה או אחר. זה כן חייב להיות תפילה מעומק הלב, בקשה מאבא שבשמים שפעולותינו יניבו את התוצאה, שנצליח במעשי ידינו!
הנה כי כן, בימים אלה ישראל קדושים נערך לחג הפסח, מצחצחים את הבתים, אופים מצות, יוצאים לקניות. כמה כדאי ללוות את הפעולות הללו בפרק תהלים מעומק הנשמה, מה שיוצא מהלב באותו רגע, מה שנשלף על המקום, אפילו במשפט פשוט 'אבא שבשמים, עזור נא לי לצחצח את הסיר, לגרש כל אבק חמץ, להוציא מתחת ידי מצות מהודרות, למצוא את השמלה שאני זקוקה לה!' – זהו, זה הכל, וזה המון ממש:
כי כדי שמאמצינו יעלו יפה, נדרשת מאיתנו תפילה. מי שפעולותיו לא מניבות תוצאות, חייב לתבל אותן במינון מוגבר של תבלין התפילה, כי זה מה שמייצר תוצאות. הבה נאמץ את התפילה ככלי נלווה לכל פעולה שאנו עושים בחיים, נוסיף משפטי תפילה גם עבור סביבתנו, ונזכה שבורא עולם יקבל את תפילותינו ברחמים וברצון!
תקלה מתוכננת, תפילה נרגשת…
היה זה בתחילת החורף תשפ"ב. בליל ששי מעונן אחד, הלך לעולמו יהודי מבוגר ושבע ימים, והלווייתו נקבעה ליום ששי בשעות הצהריים, מביתו שבבני ברק לבית העלמין בעיר ראשון לציון. המנוח הותיר אחריו משפחה עניפה ומרובת צאצאים בלי עין הרע, וכולם נערכו להתייצב בהלוויה ולחלוק לעטרת המשפחה כבוד אחרון.
לאחר יציאת ההלוויה מבני ברק, הסתבר כי אחד מחתניו של המנוח ומשפחתו טרם הגיעו. בירור קצר העלה כי הם טעו ותעו בדרכם, ולפיכך סוכם כי יגיעו ישירות לבית העלמין בראשון לציון. אלא שגם עם הגעת ההלוויה לבית העלמין בראשון לציון התברר כי החתן החסר – יחד עם בני משפחתו – כולל גם בתו של המנוח טרם הגיעו, ובני המשפחה חשו אי נעימות לסיים את ההלוויה בלעדיהם, ונאלצו להמתין זמן מה עד להגעתם.
לאחר המתנה ממושכת, הגיעו החתן ורעייתו עם ילדיהם, נבוכים ומתנצלים. אנשי ה'חברא קדישא' מיהרו לסיים את מלאכת הקודש, שכן שעת כניסת השבת הלכה והתקרבה. כל אותה עת טרם התברר מה היתה סיבת העיכוב, אולם במשך השבת, בהתכנס בני המשפחה, נחשף דבר המעשה:
החתן ובני ביתו טעו בהכוונת מכשיר הניווט אל היעד. בעוד הם ביקשו להגיע לבית העלמין בראשון לציון, רשמו בטעות כי יעדם הוא בית העלמין בחולון. רק כשהגיעו לבית העלמין בחולון גילו את דבר הטעות, שגם עלתה להם בדקות יקרות מתוך מסע ההלוויה של ראש המשפחה, ופנו לחשב מסלול מחדש…
אלא שעתה, שוד ושבר. לפתע פתאום, באופן בלתי מוסבר וחסר תקדים, תוכנת הניווט שבקה חיים. הם אינם מקומיים, ולפיכך מצאו את עצמם בירכתי בית העלמין בחולון, כשהם משוטטים אנה ואנה, מחפשים את הדרך לצאת אל בית העלמין בראשון לציון. אלא שהלחץ עשה את שלו, הם היו נבוכים ומבולבלים, ולא מצאו את הדרך…
הם מנסים שוב ושוב להפעיל את תוכנת הניווט, אך זו היתה עקשנית בתקלתה. הם משוטטים ברחובות, מנסים להיעזר בשלטי הכוונה, אולם לא מצליחים למצוא פתרון. המקום – בירכתי חולון – אינו הומה אדם, ולפיכך, בלית ברירה, עצרו את רכבם לצד בניין משרדים שבחצרו עמד אדם, ושאלו אותו אם יוכל להדריכם כיצד יוצאים מכאן לעבר ראשון לציון…
הלה הביט בהם בחוסר עניין, אולם לאחר שהחלו לדבר על לבו כי הם בדרכם להלוויה של הסב האהוב, תוכנת הניווט שבקה חיים, הם כבר באיחור ניכר, ואם לא ימהרו להגיע בזריזות לראשון לציון – כבר לא יספיקו ללוות את ראש משפחתם בדרכו האחרונה… – אותות הבנה ניכרו באיש, ואז אמר: 'תראו, אחת העובדות במשרדי מתגוררת בראשון לציון, ולבטח מכירה את הדרך. אשחרר אותה מוקדם, והיא תתלווה אליכם ותורה לכם כיצד להגיע'.
אומר ועושה. תוך פחות מדקה ניצבה לה העובדת בחצר הבניין, מאחלת 'שבת שלום', ועולה על הרכב בנשימה טרופה. היא הטיבה להדריך אותם בדרך, ותוך כדי הנסיעה – סיפרה להם דברים כהווייתם:
'הבוס שלי, שיהיה בריא, אינו מהמעסיקים הקלים, והדבר שהכי קשה לי אתו, הוא העניין של ימי ששי. עכשיו, בימי החורף, יום ששי הוא יום כה קצר, ואני ממהרת לביתי להתכונן לקראת שבת. אולם מעסיקי מעולם לא נעתר לשחרר אותי מוקדם מהעבודה, הוא מתעקש שאשאר עד שעת צהריים מאוחרת יחסית…'
האשה נשמה עמוקות והמשיכה: 'כבר הייתי כמעט מיואשת, ובכל זאת לא הרמתי ידיים. הבוקר אפילו לא פניתי אליו בבקשה ליציאה מוקדמת, ידעתי שאין סיכוי. החלטתי לפנות למי שמחליט באמת: לבורא עולם, לאבא שבשמים. עם הגעתי למשרד, פשוט ביקשתי ממנו שיחולל את הנס בדרכו שלו, וימצא את הדרך לחלץ אותי מכאן מוקדם מהצפוי, ולהשיבני הביתה על כנפי נשרים בשעת צהריים שפויה…
ומסתבר', הוסיפה בחיוך, 'שאבא שבשמים שומע כל תפילה, גם כזו של אשה שמתייצבת במשרד ביום ששי ופיסגת שאיפותיה היא להשתחרר מוקדם מהעבודה. בדרך לא דרך בורא עולם הביא אתכם עד הנה, השבית את תוכנת הניווט, וגם שם בפיכם סיפור מרגש שמעסיקי הקשוח לא יכול היה לעמוד בו. וכך – אתם זכיתם למישהי שתורה לכם את הדרך, ואני זכיתי שתפילתי נשמעה ואגיע הביתה במהירות שיא, בטרמפ כמעט ישיר, מוקדם מהצפוי במידה ניכרת!'
ככל הסיפור הזה סיפרה האשה לבני המשפחה, שהתרגשו לשמוע עד כמה כל מה שעובר עליהם היום – כולל התקלה ברישום בית העלמין, השבתת תוכנת הניווט ואי מציאת הדרך – הכל הכל תוכנית שמימית של בורא עולם, השגחה עליונה. וכשסיפרו את הסיפור הבינו עוד תובנה מטלטלת, כפי שאומר המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
אחים יקרים, הביטו וראו מה כוחה של תפילה 'פשוטה' כזו, של אשה שכל בקשתה לצאת מוקדם מעבודה ביום ששי, שיש לה 'בעיונת' קטנה ושגרתית כזו, מהסוג שכולנו מתמודדים עמו יום יום. אבל היא בחרה להתמודד עמה בדרך מקורית, ופנתה למלך חנון ורחום, מלך שומע תפילת כל פה. וכמה לא מפתיע שהפניה הזו הועילה, תפילתה הגיעה לכסא הכבוד, ומשפחה שלימה עברה שינוי בתוכניותיה – רק כי בורא עולם נענה לתפילתה של אשה אחת!
הדבר מעורר מחשבה, עד כמה כולנו יכולים לפתור לעצמנו את בעיותינו, לפטור את עצמנו מכל קשיינו. כמה כדאי להצטייד בכל עת בנשק התפילה, ללוות כל פעולה בתחינה נרגשת, לתבל כל מעשה בפניה מעומק הלב לאבא שבשמים שישלח ברכה והצלחה במעשי ידינו. אין כל חובה לעשות זאת דווקא בעצרות מרובות משתתפים או בסדר סגולי מסויים, יש כן כדאיות עצומה לבקש ולהתחנן לאבא שבשמים על כל נושא, בכל שעה, בכל מקום!
הבה נאמץ את כח התפילה, נעמיד אותו לצידנו בכל עת ובכל שעה. ואז – יהיו לרצון אמרי פינו והגיון ליבנו, ובורא עולם ישלח דברו למלא את כל משאלות ליבנו לטובה!
הציפורים הנעלמות בשיטה ייחודית…
המרפסת של משפחת כהן מביתר עילית, בקומה העליונה בבניין מגורים מצוי, היתה נראית כתערוכת התמודדות מול פגעי הציפורים. בעוד המשפחה חשבה שתהיה לה מרפסת גג רחבת ידיים ונעימה, הרי שציפורי 'מיינה' – הידועות בהיותן מטרד בלתי נסבל – בחרו להקים במרפסת 'התנחלות בלתי חוקית'. הן פשוט קיננו בשולי המרפסת, הביאו איתן עוד ועוד ציפורים מסוג נורא זה, והפכו את השהות במרפסת לבלתי אפשרית!
מלבד הציוצים הקולניים שהרעישו בבית המשפחה במשך כל שעות היום – הביאו איתן הציפורים מכת לכלוך איומה. מתקני החצר שנועדו למרפסת הפכו למטונפים, הערסל היפה שהותקן בדי עמל נהיה בלתי ראוי לשימוש. לנוכח זאת, הצטיידו בני המשפחה ברעלי ציפורים, במרססי ריח דוחה, ובכל כלי אפשרי אחר. הם תלו דיסקים נוצצים בחלל, העמידו חוטי תיל, עשו כל סגולה שעליה שמעו, ועדיין – – –
הציפורים כאן, ולא נראה שהן עומדות לפנות את הזירה. בכל פעם שהושקעו שעות ארוכות בניקיון המרפסת – תוך יום אחד הפכה המרפסת למקום בלתי נסבל. יועצים וצפרים, וטרינרים ולוכדים – הובאו אל המרפסת להשיא עצות, אולם כולם נאלצו לפרוך את ידיהם בייאוש לנוכח התופעה המוזרה. הציפורים כתומות המקור ושחורות הנוצות עשו במרפסת כבשלהן, וכל מה שנעשה כנגדן – לא הועיל.
ויהי באחד הימים… – – –
אם המשפחה יוצאת למרפסת, ומגלה כי הציפורים התעופפו ואינן, פשוט נעלמו. המרפסת נקיה ונוצצת, אין קול ואין ציוץ, אין לכלוך ואין קרקור. הציפורים אינן – פשוט נשאו כנפיהן והלכו להן, מבלי להותיר עקבות!
המומה ונרגשת, היא פונה לבעלה ושואלת מה עשו לאחרונה. הרי את כל השיטות הם כבר ניסו, את כל העצות הם ביצעו באופן מוקפד. כבר לפני כמה שבועות התברר לצערם שדבר לא יעזור, והנה – בפתע פתאום – הציפורים נעלמו. מה קרה? איזו פעולה ייחודית נעשתה כאן?!
בעלה מחייך כצופן סוד, והדבר רק הגביר את סקרנות רעייתו. 'ספר נא מה הדבר המיוחד שעשית!' – הפצירה, 'האם ביצעת כאן טיפול ייחודי ונדיר? האם שילמת הון תועפות לאיזה גאון שלא הכרנו? איך זה קרה?! – שאלה בפליאה…
ובעלה, הרב כהן, השיב מיד בתשובה סתומה: 'כן ולא', והסביר: 'כן – עשיתי משהו ייחודי מאוד. ולא – לא עשיתי שום דבר שעלה הרבה כסף, לא הזמנתי אף מומחה חדש. עשיתי משהו אחר…'
ואז הוסיף ואמר: 'לילה אחד יצאתי למרפסת, ושוב נחרדתי ממראה עיניי. בפעם המי יודע כמה ניקיתי אותה בעמל וביזע, וכשעליתי על יצועי הרהרתי שהמצב הזה בלתי אפשרי, ואולי אין מנוס אלא למכור את הדירה, כי אנחנו כבר לא יכולים לעמוד בתופעה הנוראה הזו. הרי כבר עשינו הכל…
ואז קלטתי, שלא באמת עשינו הכל. כלומר, כן הבאנו את כל סוגי המומחים, כן השקענו הון תועפות, כן פיזרנו חוטים ורעלים, דיסקים ופתיונות. אבל את הדבר החשוב מכל לא עשינו: לא התפללנו לבורא עולם, לא ביקשנו ממי שמנהל אותנו ואת הציפורים גם יחד!
באותו רגע, על משכבי בלילה, עצמתי את עיניי בחוזקה, ופשוט פצחתי בשיחת תפילה עם בורא עולם. סיפרתי לו כמה קשה לנו עם הציפורים הנוראיות הללו, עם הרעש והלכלוך שהן מביאות. התפללתי אליו שיסיר מעלינו את הנגע הזה, התחננתי לפניו שיקבע לציפורים הללו יעד חדש לקנן בו, ושיעזבו אותנו לנפשנו…
איני יודע כמה זמן נמשכה התפילה הזו, שכן כשגיליתי שהסתיימה – היתה זו שעת בוקר. כנראה התפללתי תחילה במילים ולבסוף בהרהור בלבד, עד שנרדמתי מתוך תפילה ותקווה שבורא עולם יפתור עבורנו את הבעיה. והנה, כשקמתי לבוקר חדש, שפשפתי את עיניי כלא מאמין: הציפורים פשוט עזבו, לא הותירו זכר…'
הרב כהן נשם קמעא, חיוכו התרחב, והוסיף: 'עקבתי כמה ימים, וגיליתי שהתפילה הועילה באופן מיידי, הציפורים פשוט עזבו, לחלוטין. הבעיה שליוותה אותנו במשך שנים – התפוגגה ונעלמה, בלי לעשות כל פעולה טכנית, שעשרות מסוגה עשינו ולא הועילו. רק התפילה הביאה בכנפיה את הישועה בהסתלקות בעלי הכנפיים!'
סיפור מופלא זה, שהופיע בגיליונות 'דרשו', מעורר מחשבה: הנה כי כן, בעיות שאנשים התמודדו איתן במשך שנים, סבלו מהן, ניסו להילחם בהן, התייעצו לגביהן ועשו עשרות פעולות יקרות ומורכבות כדי לפותרן – ודבר לא הועיל. רק תפילה נרגשת, תוך כדי הירדמות לילית, אבל מכל הלב ולמי שמחליט באמת – היא שהביאה את הישועה, היא שפתרה את הבעיה מיסודה!
אחים יקרים, הכלי העוצמתי הזה זמין גם עבורנו, בכל יום, בכל שעה, בכל מקום. בורא כל עולמים ממתין להאזין ולשמוע קול תפילתנו, וישועתו קרובה לבוא. הבה נתפלל אליו בכל לב על כל מה שמציק לנו, נתפלל במילים שלנו, בשפה שלנו, בכלים שלנו וכפי יכולתנו – ונזכה להודות לו בפה מלא: 'ברוך אתה ה', שומע תפילה!'
הדרך לחג כשר ושמח…
בבחינת 'דבר בעתו מה טוב' בערבי פסחים, נעלה את שסיפר הרה"ק בעל ה'שפע חיים' מצאנז זי"ע, אודות אחד מצדיקי הדורות שהשקיע אינסוף טירחה ומאמץ בניקוי ביתו ומטבחו לחג הפסח, בבקשו להגיע לחג כשר ושמח, ללא כל חשש ל'משהו חמץ'. והנה, בעיצומם של ימי החג מגלה אותו צדיק בצלחת המרק שלו גרגיר חיטה, חמץ בעין!
לבו נשבר בקרבו, ויחרד ויילפת. הוא עשה 'שאלת חלום' על מה עשה לו ה' ככה, כיצד קרה שנכשל באיסור כה חמור למרות כל יגיעתו ועמלו להישמר ולהיזהר. ונענו לו משמים בגילוי נורא, כי לא היה זה עונש על אי שמירה מדוקדקת או חוסר הקפדה, שהרי הקפיד כדבעי ועשה כל שלאל ידו. אלא – – –
שלמרות כל טירחתו ומאמציו, הוא לא נשא תפילה לזכות לחג בלי 'משהו חמץ', להגיע ליעדו הנשאף. הוא אכן פעל ועשה הכל, אבל לא התפלל. משמים ביקשו אפוא להראות לו כי מאמצי האדם אכן חשובים ונחוצים, אך עוד יותר מכך חשוב – להוסיף תפילה, לבקש מבורא עולם לזכות בחג כשר ושמח!
ללמדנו: כדי שנצליח להגשים את שאיפתנו לחג כשר ושמח, הבה נתפלל על כך מעומק הלב, הבה נתחנן לבורא עולם שנצליח לנקות את בתינו ולטהר את ליבנו מכל 'משהו חמץ'. נוסיף תפילה שמלאכת ההכנות לפסח תתבצע באווירה טובה, בלי מתיחויות ולחצים, בלי שהעבודה תעכיר את האווירה הטובה בבית, כי זה חשוב מאוד! וככל שתפילתנו תהיה חלק ממלאכת ההכנה – כך נזכה לסייעתא דשמיא, ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו להצליח דרכנו!