מה היה באמת ה"סוד" של מרן שר התורה?
סיפר לי הרה"ג רבי איסר שוב, שפעם הם דנו עם מרן ראש הישיבה (הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל) על איזה עניין, ורצו אחרי זה לבוא למרן רבי חיים ולדון איתו על זה. אמר להם מרן ראש הישיבה זצוק"ל: רבי חיים נולד בשביל ללמוד תורה, זו השליחות שלו בעולם, אל תפריעו לו עם דברים אחרים. זה היה מרן רבי חיים, תורה, תורה, ועוד פעם תורה. כל החיים שלו סבו סביב תורה.
פעם אחת, באתי וביקשתי ממנו להשתתף בכנס של מצוה. הוא אמר לי במתיקות כזו, אני כל כך אוהב ללמוד, למה אתה רוצה לקחת לי את התענוג הזה? תן לי ללמוד, תבקש מאנשים אחרים שיבואו… זה היה כל כך מתוק איך שהוא אמר את זה. מה אכפת לך שאני לומד, אל תקח ממני את התענוג הזה.
סיפר לי החתן שלו, שפעם דיברו איתו על רחוב מסוים, זה היה רחוב שמרן רבי חיים היה עובר בו כל יום מביתו לכולל חזו"א, במשך שנים! מרן רבי חיים שאל, איפה הרחוב הזה נמצא. אמרו לו, אבא! אתה עובר שם כל יום! איך אתה לא יודע מה השם של הרחוב?! אמר להם מרן רבי חיים, במקום להרים את הראש ולהסתכל מה השם של הרחוב, אני מעדיף ללמוד עוד משנה. למה לבזבז את זה…
בדומה לכך, סיפר ראש כולל חשוב, שפעם הוא ראה את מרן רבי חיים הולך ליד קוקה קולה. הוא הבין שיש דברים בגו. הוא ניגש ושאל מה הרב מחפש, אולי אני יכול לעזור? אמר לו מרן רבי חיים, אני לא יודע איך הגעתי לפה, אני יצאתי מהבית וחשבתי בלימוד, לא יודע איך הגעתי לפה בכלל… ואז הציע לו אני אלווה את הרב לבית, מרן רבי חיים סירב בתוקף, ואמר לו, אני לא רוצה להטריח אותך בשום אופן! אמר לו, אני אלך עם הרב עד הרחוב הראשון שהרב מכיר, ומשם – הרב ילך לבד. שמח מרן רבי חיים, ונענה להצעה. והוא סיפר שהרחוב הראשון שהוא הכיר זה היה רחוב רשב"ם ששם הוא גר…
האם באמת אנחנו מסוגלים להגיע ל"משהו" מהמושגים של מרן רבי חיים?
תראו, מרן רבי חיים קיבל עליו עול תורה. מה זה נקרא מקבל "עול תורה"? ידוע, שמרן רבי חיים היה קורא לכל סדרי הלימוד שלו: "חובות". כל שנה הוא היה חייב לגמור ללמוד את כל התורה כולה, וכשהוא לא הספיק באותו יום זה היה חוב שחייב להחזירו לשלם.
אצלנו, אם אני יכול – אני לומד, אם אני לא יכול – אני לא לומד. אם אני בעל חוב – אז אין לי ברירה גם כשאין לי זמן ואין לי כוח, חוב – חייבים לפרוע. הגמרא אומרת: "לווה ושלם – יזיף ופרע". מרן רבי חיים היו לו חובות. זה נקרא עול תורה. אין תירוצים, אין!!! אני חייב מה אפשר לעשות… יש לי כוח או אין לי כוח, אני עייף או לא עייף זה לא הנושא. זה חוב. וחוב חייבים לשלם, זהו עול תורה. אין חכמות.
היה אברך מצוין בעל כשרון, מתמיד וצדיק, שהסתבך בחובות, וזה סיבך אותו בגדול. הוא בא למרן רבי חיים ותינה את צערו. אמר לו מרן רבי חיים – גם לי יש חובות! אמר לו האברך, זה לא דומה… הרב יש לו חובות בלימוד, הוא לומד ומשלם את החוב. לי יש חובות של כספים, מאיפה אני אביא את הכסף?! אמר לו מרן רבי חיים, מי שיש לו חובות בלימוד – אין לו חובות של כסף. תהיה גם אתה בעל חוב בתורה וכל חובות הכספיים, הכל יסתדר. אמר האברך בפליאה, איך אני יהיה בעל חוב כמו הרב, הרב גומר בשנה בבלי ירושלמי ספרא ספרי רמב"ם טוש"ע, אני לא מסוגל. אמר לו מרן רבי חיים רק בבלי. תהיה בעל חוב לגמור כל שנה את כל ש"ס בבלי. אותו אברך לקח את הדברים ברצינות, וכבר באותו יום, הוא התיישב ללמוד את השבע שמונה דפים. וכעבור זמן קצר – הכל הסתדר!!! מישהו שמע שהוא בעל חוב וכל החובות שלו נפטרו. מעשה שהיה! אני יודע גם במי מדובר. מי שיש לו עול כזה – אין לו את העול השני. וזה כוונה כל המקבל עליו עול תורה – מעבירין הימנו!
כתוב בחז"ל משמת רבי עקיבא, בטל כבוד התורה. אומר רש"י, שהיה דורש תילי תילים של הלכה על כל תג ועל כל אות, להראות שאין בהם דבר לבטלה. כבוד התורה שמרן רבי חיים הראה – לא היה כמותו בעולם! כל התורה כולה!!! הוא היה כלול בכל התורה כולה. להראות שיש את הכל, בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ, ובסידור, והכל כלול זה בזה… זה נורא נוראות לראות את זה!
סיפר לי יהודי חשוב, מאמריקה. שהוא נכנס פעם עם שני גבירים, שהציעו להם שתי עסקאות, ובכל עסקה היה אפשר להרוויח הרבה – מצד אחד – ומאידך להפסיד הרבה, אז הם באו לשאול את רוח קדשו של מרן רבי חיים קניבסקי. והתחילו להסביר לרבי חיים בהתלהבות. אמר לי שכעבור דקה ראיתי שמרן רבי חיים כבר לא נמצא איתם… הוא היה עם הגמרא. הם היו כ"כ משולהבים ולא שמו לב, הם המשיכו לפרוש את כל הספקות איך בדיוק אפשר להרוויח ואיך אפשר להפסיד, עד שבסוף הם גמרו ומרן רבי חיים משיב להם בפשטות, ני לא מבין מה אתם מסתפקים, זה כל כך פשוט… מה, מה פשוט?? שאלו. אותה עסקה שתתן לכם יותר זמן לשבת וללמוד! ענה.
כל החיים שלו נעו סביב תורה. ניתן דוגמא: יש הנוהגים קודם יהיו לרצון האחרון לומר פסוק שמתחיל ונגמר באות הראשונה והאחרונה של שמם. לדוגמא מתחיל באות א' ונגמר באות ב', א-ג, א-ד וכו'. עשרים ושתיים כפול עשרים ושתיים. מרן רבי חיים ישב וכתב (בעל פה! את כל הפסוקים הללו, מלבד כמה פסוקים שאמר שהוא לא זוכר כעת פסוקים באותיות האלו… בדקו במחשב – ובאמת אין! באותיות האלו לא היו פסוקים!!!
היו הרבה סגולות שמרן רבי חיים נתן והכל סביב תורה. מי שחיפש שידוך – שילמד קידושין. חמותי ע"ה היו לה בעיות ברגל והוצרכה לעבור ניתוח מסובך ובפרט שזה היה לעת זקנה. אמר מרן רבי חיים – שכל הנכדים ילמדו פרק "כיצד הרגל", וב"ה הכל הסתדר.
פעם, אחד הנכדים קיבל דמי חנוכה והתחיל לספור. שאל אותו מרן רבי חיים מה אתה עושה? והשיב סופר, לדעת כמה קיבלתי… מי אמר לך שסופרים כסף? שאל אותו רבי חיים. והילד תמה, מה פירוש, ומי אמר לסבא?! א"ל מרן רבי חיים, כי כתוב שצריך להתפלל כמונה מעות. סימן שמעות מונים!
תשאלו, מה זה נוגע אלינו? באו לשאול אותי כמה וכמה בני תורה, בדרך כלל הם משתדלים לא לקרוא עיתון. אבל כעת, יש מלחמה ויש הרבה שסקרנים לדעת מה הולך שם ברוסיה ואוקראינה, בכל אופן זה מענין. כמובן אני מדבר על עיתון "יתד נאמן" אחרת אין מה לקרוא. אני רוצה לומר לכם דבר מאד מענין, ובזה גם נבין את מרן רבי חיים עד הסוף.
אצל מרן רבי חיים, כל דבר בעולם לא עניין אותו. מה אכפת לי איך קוראים לרחוב, ומה אכפת לי איפה זה קוקה קולה… מה זה מוסיף לי?! מה אכפת לך מה קורה ברוסיה ובאוקראינה, זה תוספת באינטליגנציה?! זו סתם סקרנות ללא שום תועלת. זה לא היה למרן רבי חיים! רבי חיים ידע להשקיע במקומות שבאמת היה כדאי להשקיע.
"ותן בליבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד". שאל מרן רבי חיים, לכאורה היה צריך להיות הפוך, קודם ללמוד וללמד, ואח"כ להבין ולהשכיל את מה שלמד, אמר מרן רבי חיים, להבין שהדבר הכי טוב שהוא עסק התורה. להבין שאני צריך לבקש על ללמוד וללמד, וחוץ מזה – הכל שטויות.
פעמים שהוא לא הסכים לברך!
המשגיח ד"ארחות תורה" שליט"א מצייד אותנו בעוד משהו לסיום: מרן רבי חיים היה מברך את כולם. אני יודע על פעמיים שהוא לא הסכים לברך! סיפר לי בעל המעשה, הוא היה בחור בחברון שהתגורר בסמוך, הוא אמר לרבי חיים, בלי חברותא אני לא יכול ללמוד ועוד לא מצאתי חברותא טובה לזמן הבא. שהרב יברך אותי שאמצא חברותא טובה. מרן רבי חיים אמר לו ,אני לא יכול לברך אותך. הלה התחיל לבכות… ושאל למה? אמר לו מרן רבי חיים: אתה הכנסת לך לראש שבלי חברותא אתה לא יכול ללמוד, אתה בעל מום! מה זה יעזור שתהיה לך חברותא טובה אם תישאר בעל מום… הרי כשלא תמשיכו יחד – אתה שוב פעם לא תוכל ללמוד, זה מום! אתה יכול להבטיח לעצמך כל החיים חברותות טובות? קודם כל תעבוד על עצמך לראות שתוכל ללמוד בלי חברותא, אח"כ אם אתה רוצה ברכה לחברותא טובה, למה לא. אבל להשאיר אותך בעל מום שלא יכול בלי חברותא – זה לא.
כשנסענו עם קופת העיר לוילנא, שאלתי אותו מה להתפלל על הרב? ואמר לי תתפלל שאנשים לא יבואו אלי ואני אוכל ללמוד בנחת. כשחזרנו, אמרתי לו התפללנו. זה עזר? הוא התחיל לצחוק ואמר בינתיים לא…
(מתוך יתד נאמן כ"ב אדר ב' תשפ"ב)