יבמות כז
מדוע אונן פטור מהמצוות ולא ממצות יבום?
שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה, הרי זו כאשת אח שיש לה בנים ואסורה
הגמרא אומרת "אמר רב, כל אשה שאין אני קורא בה בשעת נפילה 'יבמה יבא עליה', הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה". והסבר הדברים הוא כך: אם בשעה שמת הבעל, היבם לא יכול ליבם את אשת אחיו, שוב לא יוכל ליבמה עוד, ואפילו אם האיסור המונע את היבום יתבטל, כי היא נחשבת כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לאחיו. לדוגמא: אם היה למת בן, וזמן מה לאחר מכן נפטר אף הוא – הרי בשעת הפטירה לא היתה היבמה בכלל "יבמה יבא עליה", ולפיכך לא חלה עליו המצוה ליבם, ואשת המת אסורה עליו ככל אשת אח.
שואל על כך ה"חכם צבי" אם כדברי רב, לעולם לא ניתן לקיים את מצות יבום, כי הלא לקרובי המת יש דין של אונן, דהינו שמרגע המות ועד לקבורה, הם פטורים מכל מצוות עשה, וזה כולל את מצות יבום. ומאחר שבשעת מיתה היה פטור ממצות יבום, נשארה אשת המת אסורה עליו ככל אשת אח, שכן במצוות לא תעשה אונן חייב? ואמנם לאחר הקבורה כבר אין לאח פטור של אונן, אבל מאחר שבשעת נפילה היא לא היתה בכלל 'יבמה יבא עליה', היא נחשבת כאשת אח שיש לו בנים ואסורה.
ומתרץ ה"אמרי אמת" ב"מכתבי תורה", כי הסיבה שאונן פטור מכל המצוות בשעה שמתו מוטל לפניו, היא מפני שיש בכך השתתפות עם המת בצערו, על כך שאינו יכול לקיים מצוות, כאשר גם לקבלת שכרו עדיין לא הגיע. וזאת גם הסיבה שאונן אינו פטור ממצוות לא תעשה, כי בכך אין השתתפות עם המת בצערו, שכן גם הוא לא עובר עליהן. אבל שונה היא מצות יבום מכל המצוות, שאף על פי שהיא ממצוות עשה, אבל ממנה היבם האונן אינו פטור באותה שעה, כי אדרבה, אין למת נחת רוח גדולה יותר ממצות יבום שמטרתה היא שלא ימחה שמו.
(אגישמקע ווארט – ומתוק האור)