יבמות כג
כיצד הכריע הגאון מוילנא מי נחשב בכור על פי הדין?
כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה
מסופר על הגאון מוילנא זצ"ל, שבזמנו אירע מקרה בעיר וילנא: אחד נשא אשה ושנאה. ומספר שבועות לאחר הנישואין אחרי שנתעברה נתגרשה ממנו. והלה לא התמהמה ולקח אשה אחרת, וגם היא נתעברה ממנו, ולאחר שבעה חודשים ילדה לו בן. עברו כמה שבועות וגם האשה המגורשת נמלאו ימי הריונה תשעה חודשים, וילדה גם היא בן. ונתעוררה השאלה מי משני הילדים יטול פי שנים בירושת האב בתור בכור?
גדולי הרבנים וילנא בימים ההם נתחבטו בשאלה זו, שקלו וטרו ופלפלו על פי יסודות ההלכה בשני התלמודים בבלי וירושלמי, והעלו חרס בידם. עד שהביאו שאלה זו לפני הגאון מוילנא, והוא כדרכו לא נכנס לפלפולים רחוקים ודחוקים, ותשובתו היתה: דבר זה חיפשתי בבבלי וירושלמי ולא מצאתיו, אבל זהו מקרא מפורש: "כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה".
והנה לכאורה הדבר תמוה – המשיך הגאון מוילנא – הכתוב אומר מפורש "וילדו לו בנים האהובה והשנואה", שמקודם ילדה האהובה ואחר כך השנואה, ומדוע יהיה הבכור לשניאה? אבל כאן מרמז הכתוב על מקרה זה: "כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה", זוהי אשתו בהווה, שהיא אהובה לו, "והאחת שנואה", זוהי האשה שנתגרשה ממנו וכמו שנאמר: "ושנאה האיש וכתב לה ספר כריתות", "וילדו לו בנים האהובה והשנואה", האהובה ילדה מקודם, כיון שהיא ילדה לשבעה חודשים, ואחר כך השנואה שילדה לתשעה חודשים. ועל זה באה התורה ואמרה: "והיה הבן הבכור לשניאה. לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור, כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים – כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה".
(אגישמקע ווארט – תורת הפרשה)