יבמות יז
מדוע ציינו בנות צלפחד שאביהם לא היה בעדת קורח?
והוא לא היה בעדת קרח
יש להתבונן מדוע הדגישו בנות צלפחד שאביהם לא היה בעדת קרח, מה זה משנה להלכה ממה נפטר אביהם לגבי נחלה בארץ ישראל. והנה כתב רש"י שטענתם היתה שאם אנו נחשבים כבנים, מגיע לנו חלק אבינו, ואם אין אנו נחשבים כבנים, א"כ תתייבם אמנו, כי אם נפטר בלא בנים חייבת אמם ביבום, וכך יקבלו נחלה, אבל אם אביהם היה בעדת קרח, אין להם טענה זו שאמם תתייבם כי הרי אביהם ירד עם עדת קרח חיים שאולה, ומובא במדרש שהם חיים וקיימים עד עכשיו, ובתורה כתוב כי ישבו אחים יחדיו "ומת" אחד מהם והוא הרי לא מת, לכן היו צריכים לומר שאביהם לא היה בעדת קרח.
(תפארת הגרשוני)
בגמרא (מכות ה:) מובא שהיתה מחלקת בין הפרושים לצדוקים, הצדוקים אמרו: "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו״ – דוקא אם הרגו אותו – אז הורגים את העד הזומם, נפש בנפש. אך הפרושים, חכמי ישראל, אמרו בדיוק להיפך: רק כאשר זמם ולא כאשר עשה. הגמרא שם מבארת, כי נאמר בתורה: "לעשות לאחיו", מוכרח שאחיו קיים. כי אם הוא מת ־ שוב אינו אחיו.
שואלים הראשונים, וכי אחים זה רק כאשר האח קיים, והרי בפסוק נאמר (דברים כה ה) כתוב: "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם… והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת", הנה נאמר "אחיו" על מי שמת!
בספר ״קהלה יצחק״ מובא, שרבי שמואל סלנט זצ״ל, כילד, אמר תירוץ, זייער געשמאק:
ישנו חלוק עצום בין הפסוק: "כי ישבו אחים יחדיו" של פרשת יבום לפסוקים של עדים זוממים, ללא השואה כלל. בעדים זוממים, העד הזומם אינו אחיו ממש, ואדרבה, אם היה אחיו ־ היה פסול לעדות. אם כן, מדוע נקרא "אחיו? כי הוא יהודי ־אחיו הוא במצוות. לגבי אחוה זו, רק כאשר הוא חי ועושה מצוות יכול להיקרא אח, כי "במתים חפשי", לכן, הוכיחה הגמרא שאם כתוב "כאשר זמם לעשות לאחיו", מוכח שמדבר באדם חי. אבל בפסוק: "כי ישבו אחים יחדיו", מדבר באחים ממש, ואז גם כשהוא נפטר הוא עדיין אחיו. אח ־ גם אם הוא מת ־ תמיד יחשב ויקרא אח.
(יחי ראובן דברים יט יט)