יבמות טו
מדוע שלח הגרי"ש אלישיב את הכהן להתפלל בכותל?
מחזיר גרושתו
בני זוג שלא נפקדו במשך 15 שנה בזש"ק, החליטו להיפרד ללא מריבות וחיכוכים, ולפנות כל אחד לדרכו ולהצלחתו. והנה, זמן קצר לאחר נתינת הגט, נודע שהאשה הייתה מעוברת.
נו, לכאורה אין שום בעיה, ישא האיש את גרושתו מחדש, ויקיים בכך מצות מחזיר גרושתו. אבל הבשורה הזו היכתה את בני הזוג בהלם, שכן הבעל היה כהן ואסור לו לשאת גרושה, והבכיות והצער עד השמיים…
הבעל בא אל מרן ר' חיים קנייבסקי, "אינני רואה כל דרך שתוכל לשאת את גרושתך", אמר הרב, והציע לו לעלות למעונו של חמיו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. גם הרב אלישיב ספק ידיו בצער רב, ואמר שזו גזירה משמיים. 'אמנם, אני מציע לך שתפנה אל הכותל המערבי, ותתפלל להשי"ת שיושיע אותך', סיים הרב.
הכהן האומלל שמע את הדברים, ולקח אותם כ'הוראה', ומיד בצאתו מבית הרב אלישיב נסע לכותל המערבי. וזאת יש להדגיש, שהחל מהרגע הראשון שבו נודעה בשורת העיבור, לא איבד מיודענו את עשתנותיו, והאמונה שפיעמה בו חיזקה גם את כל הסובבים אותו. בבואו לשריד מקדשנו ניצב ליד האבנים והרעיש את המקום בבכיות וזעקות. האנשים שמסביבו הבינו שמדובר בצרה גדולה במיוחד, אך לא העזו לגשת אל המתפלל ולהציע את עזרתם. לאחר זמן ממושך, הרגיש הכהן דפיקות על גבו. הוא מסתובב אחורנית, ורואה לפניו אברך ת"ח המנסה להתעניין מה מציק לו. לאחר שהוא מספר את סיפורו המאוד כאוב, פונה אליו הת"ח ושואל: "האם יש לך אבא?". הכהן השיב בחיוב, ושאביו כבר זקן מופלג ונמצא בבית אבות באמריקה, וכמעט שאינו מתקשר עם הסובבים אותו. 'אם אתה שואל לעצתי, טוס לאמריקה וספר לאביך את שעובר עליך', אמר הת"ח ופנה לדרכו.
הכהן התלבט קשות, מצד אחד,כל מה שעבר עליו בשבוע האחרון ומצד השני, אם הרב אלישיב שלח אותו לכותל, לא דבר ריק הוא. לא עברו דקות ספורות, והכהן הזמין כרטיס טיסה, וכעבור יממה וחצי הוא היה כבר ליד אביו בבית האבות. האב לא דיבר, אבל עשה רושם כמי שמאזין לדברי בנו. צוות הרופאים שהיה צמוד לקשיש, אמר מראש לבן שאבא שלו כבר לא הוציא מפיו מילה במשך כמה חודשים. בעת ספרו לאביו את שעובר עליו, הִרְבָּה הכהן לבכות, והנה לפתע, אביו פתח את פיו…
הוא אמר לבן שלו ברורות שהוא אינו הבן שלו, אלא ילד מאומץ שגידל לאחר השואה, וממילא אינו כהן. אי אפשר לתאר את צהלות השמחה שנשמעו בחדרו של הקשיש בבית האבות שבאמריקה. וכל זה בזכות אמונת החכמים שפיעמה בלבו של הבן.
(אפריון שלמה)