יבמות ד
מה הקשר בין פסוק מ'אשת חיל' לעשה דוחה לא תעשה?
לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדלים תעשה לך
מסמיכות המצוות הללו דרשו חז"ל להתיר לבישת ציצית שעשויה כלאים, ומהיתר זה למדו (יבמות ד.) את הדין "עשה דוחה לא תעשה". ועל פי זה נראה להמתיק באופן נפלא את הפסוק "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, דרשה צמר ופשתים" (משלי לא, יג).
הנה חכמינו נמנו וגמרו (עירובין יג:) ש"נח לו לאדם שלא נברא משנברא", וביאר זאת המהרש"א שזאת מפני שמצוות ה'לא תעשה' [שס"ה] מרובות על מצוות העשה [רמ"ח], ולכן ההסתברות היא שאדם יעבור בחייו עבירות יותר משיקיים מצוות, וזהו "נמנו וגמרו" – מנו את המצוות וגמרו בדעתם. אמנם, הרמב"ן כתב (שמות כ, ח) שאדם שעושה מצות עשה מקבל שכר רב יותר מהשומר עצמו שלא לעבור על מצות לא תעשה, שזאת מחמת אהבה וזאת מיראה, "ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה". ולפי דבריו נמצא שטוב לו לאדם שנברא, הואיל ורמ"ח מצוות העשה עולות באיכותן ושכרן גבוה ביותר לעומת שס"ה של לא תעשה.
ולכך רמז שלמה בחכמתו: "גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה" – התורה במצוותיה גומלת לאדם טוב כל ימי חייו, ולא רע, וטוב לו לאדם שנברא. ואל תתמה ממה שאמרו "טוב לו לאדם שלא נברא משנברא" בגלל שמצוות ה'לא תעשה' מרובות ממצוות העשה, שהרי התורה "דרשה 'צמר ופשתים'" – התורה ציותה לדרוש את סמיכות הפסוקים "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו – גדילים תעשה לך",
ומסמיכות זו למדנו שעשה דוחה לא תעשה, ומכך ש"עשה דוחה לא תעשה" אנו למדים ששכר מצוות העשה גדול בהרבה ממצות ה'לא תעשה', ולכן טוב לו לאדם שנברא…
(גליון תורת הקריה – ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש)