חגיגה יח
כיצד לא חשש יעקב אבינו לטומאה של בגדי עשו?
בגדי עם הארץ מדרס לפרושין
כאשר יעקב אבינו מתכונן לבוא אל אביו ולקבל ממנו את הברכות מספרת התורה 'ותקח רבקה את בגדי עשו… ותלבש את יעקב בנה הקטן (בראשית כז טו) ומפרש רש"י: החמודות שחמד אותן מן נמרוד.
פליאה רבה תמהו הראשונים אודות מעשה לבישת בגדו של עשיו על ידי יעקב. הן מפורשות שנינו במסכת חגיגה (יח:) שבגדי עם הארץ טמאי מדרס הן והפרושים אין לובשין אותן, וכיצד לבשן יעקב? שמא תאמר, יעקב הקדים ונטלן אל בור הטבילה, לטהרן במים – הרי מעשה זה ביום טוב ראשון של פסח היה, או בראש השנה לדעת חלק מהמדרשים, ובמסכת ביצה (יז.) נתבאר שאסור לטבול כלים ביום טוב, וכך גם נפסק להלכה ברמב"ם (פ"ד מהל' יו"ט הי"ז) ומרנא רבי חיים יוסף דוד אזולאי זי"ע, החיד"א, מביא בספרו "חומך אנך" שרבני אשכנז מצאו פתרון לתמיהה בתיבה אחת שבתורה: בתורה נאמר "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמודות" מה הפירוש 'החמודות'? מביא רש"י ב' פירושים. או 'הנקיות', על פי תרגום האונקלוס: 'ונסיבת רבקה ית לבושי עשו ברה רבא דכיתא די עמה בביתא', או מלשון חמדה, שחמד את הבגדים הללו מנמרוד.
ושני הפירושים יחד משלימים זה את זה – הרי בפרקי דרבי אליעזר מסופר שבגדיו של נמרוד היו משל אדם הראשון – ומהרמ"ע מפאנו מובא שאת בגדי אדם הראשון עשה לו הקב"ה מעור הלוויתן – וקיי"ל (כלים פי"ז מי"ג) שעור הדג אינו מטמא – נמצא שדווקא מפני שהיו אלו החמודות מעשיו – היא גופא ערובה לכך שהם חמודות ונקיות ולא נאחז בהן מעולם שום טומאה.
(גליון פרי עמלנו- ע"פ 'חומת אנך' ו'נחל קדומים', ובתוספת מספר "נחלת צבי". "המבשר")