חגיגה טז
מדוע דפק ה"בית ישראל" מגור על דלתו של אדם לפנות בוקר?
אבני ביתו וקורות ביתו של אדם, הם מעידין בו
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה ח) "ועשו לשמי בית קדושה" [רש"י]
פסוק זה עם פירש"י היה שגור על לשונו של הגה"ק בעל ה'בית ישראל' מגור זי"ע, ועל ידו היה מעורר שעתה בזמן שבית המקדש חרב, ואין לנו מקום השראת השכינה, אזי על כל איש ישראל להפוך את ביתו ל'בית קדושה' כלשון רש"י, ושם משרה הקב"ה את שכינתו.
ולא זו בלבד שהאדם עצמו צריך להתקדש, אלא הוא מצווה על קדושת הבית כולו, ואם במידה רעה מצינו (חגיגה טז ב) שקורות ביתו של אדם מעידים עליו, במידה טובה על אחת כמה וכמה, שהרי מידה טובה מרובה.
והוסיף ה'בית ישראל' זי"ע, שסוף הפסוק 'ושכנתי בתוכם' מבטיח, שאם אכן אדם יעשה כן – לקדש עצמו וביתו ל'בית של קדושה' לשמו ית' – אזי הקב"ה מסייע בידו ומשכין שם שכינתו.
מעשיה נאה על מי שהפך את ביתו קדושה, סיפר העו"ד נפתלי ליפשיץ מחיפה: בימות הקיץ נוהג אני ללמוד בשעת בוקר מוקדמת במרפסת ביתי.
באחד הבקרים, שמעתי דפיקות בדלת תוך כדי לימודי, כשפתחתי את הדלת הופתעתי לראות את פני מרן ה'בית ישראל' מגור זי"ע, שהיה נופש בחיפה.
"עברתי ברחוב" – אמר לי האדמו"ר – "ושמעתי איך אתה לומד תורה בחשק ובערבות, משך אותי לדעת מי זה האיש שלומד תורה בשעה מוקדמת כזו, לכן עליתי לראות… אני מברך אותך שתמשיך ללמוד תורה בחשק רב!"…
בספר 'פאר ישראל' מסופר מפי בעל המעשה, רבי מאיר היינה: "התווכחתי עם אדם חילוני בענייני הישארות הנפש. הלה פקפק במציאות של עולם האמת, עד כדי שהסכים למכור את חלקו לעולם הבא. אכן קניתי ממנו את חלקו לעולם הבא, כאשר המוכר חותם על שטר מכירה עם עדים. לימים נודע לסבתו דבר המכירה, והיא שכנעה אותו לבטלה…
"באתי לפני האדמו"ר מרן ה'בית ישראל' זי"ע ושאלתי כדת מה לעשות? האם להיענות לבקשת ביטול המקח? וכך אמר לי: 'מאיר'ל… מאיר'ל… עולם הבא לא רוכשים בממון… כדי לזכות לעולם הבא צריך לעמול הרבה…'"
(הרה"ג רבי ישראל ליוש שליט"א)