חגיגה טו
האם צריך לשאוף להתעלות או להישאר באותה דרגה?
אם דומה הרב למלאך ה' צבאות – יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו!
בספר "בית ישראל" להרה"ק ממאטערסדארף זי"ע מובא הסבר נפלא על הפסוק 'וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו וכו' ויאמר אל תקרב הלום של נעליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא' (שמות ג ד-ה), מפי זקנו הגה"ק בעל התפארת אהרן רבי אהרן זינגער זי"ע.
בהקדם דברי הגה"ק בעל ההפלאה זי"ע (בהקדמה לספר המקנה, סימן מג) על דרשת חז"ל (חגיגה טו:) על הפסוק (מלאכי ב. ז) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" – אם דומה הרב למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו.
ולכאורה אינו מובן, כי מי הוא זה ואיזה הוא, אשר יכול למוד את רבו האם הוא דומה למלאך, או לא?
אלא ההסבר הוא, דהנה הקב"ה נתן יתרון ואפשרות לאדם להיות 'הולך' כל יום ממדרגה למדרגה, להוסיף עוד ועוד לעלות ולהתעלות ברוחניות. משא"כ, למלאכים אין את אפשרות זו. והנם בבחינת "עומדים", באותה מצב של קדושה בהם נבראו כך הם נשארים לנצח.
והנה, מטבע הדברים, כשרב מלמד את תלמידיו ורוצה להחכימם ולהדריכם בתורת ה', הגם שהוא בודאי רוצה לעלות ולהתעלות כטבע כל אדם, אך בשביל להחכימם הוא צריך להקריב עצמו ולוותר על עלייתו במדרגות, כדי שתלמידיו יוכלו להשיג את תורתו, כי אם ימשיך לעלות ולהתעלות, תלמידיו לא ישיגוהו ויצא שכרו בהפסדו.
וזהו: "אם הרב דומה למלאך ה' צבאות", שהוא בבחינת 'עומד', "יבקשו תורה מפיהו" – יכולים התלמידים להשיג ידיעת התורה, "ואם לאו" – אם אין רצון הרב להיות 'עומד', אלא 'הולך' ומתגבר מיום ליום, אל יבקשו תורה מפיהו, כי לא ישיגוהו. עד כאן תוכן דבריו הנפלאים של בעל ההפלאה זי"ע.
ועל פי זה הסביר הגה"ק בעל התפארת אהרן זי"ע את ציויו של הקב"ה למשה רבנו: כי מטבע הדברים כשאדם נעול נעליים הוא יכול לרוץ מהר ולדלג מעלה מעלה, משא"כ אדם יחף, הילוכו איטי יותר, ובודאי שאינו יכול לרוץ במהירות. ולכן לפני שמשה רבנו מקבל את ההנהגה להדריך ולהוביל את בני ישראל ציוה לו הקב"ה: "אל תקרב הלם" – אל תשתדל להתקרב במהירות אל הקודש, אלא: "של נעליך מעל רגליך" – התהלך במתינות כאדם יחף, כדי לנהל את העם אשר אתך, ללמדם ולקרבם אל הקודש, "כי המקום אשת אתה 'עומד' עליו" – המקום הנכבד שאתה מקבל עכשיו כמנהיג, עליך להיות 'עומד' עליו במדרגה אחת ולא לעלות במדרגות, כדי שתוכל להעלות את העם למדרגה נכבדה, "אדמת קדש הוא" – תתספק בזה שעבודתך היא עבודת הקודש לקרב נפשות ישראל לאביהם שבשמים.
והוסיף על כך בעל ה"בית ישראל" שזהו הפירוש בדברי אנשי כנסת הגדולה (אבות א') "והעמידו תלמידים הרבה" – אם רצונכם להרבות תלמידים, עליכם להיות 'עומדים' ולא הולכים…
(גליון פנינים)