חגיגה ט
מדוע החמירו חז"ל עם השונה פרקו מאה פעמים 'בלבד'?
אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד
בד בבד עם התביעה להרבות בלימוד התורה וביגיעה בה, דורש היה ה״לב שמחה״ מגור זצוק״ל לזכור בעת הלימוד לפני מי ולשם מה לומדים. כמה חביבה היתה עליו אמרתו של אור שבעת הימים, רבינו הבעל שם טוב הקדוש: ״אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד״ (חגיגה ט:)- אינו דומה השונה את פרקו מאה פעמים, אך מבלי לזכור לשם מי הוא לומד- לזה, השונה את פרקו מאה פעמים, ובאותה שעה גם זוכר את ה״אחד״ – יחיד ושל עולם!
אימרה זו, שימשה שורש ויסוד בתורתו של ה״לב שמחה״, והיה מרבה לדרוש על פיה תילי תילים של רמזים וגימטריאות.
מרגלא בפומיה דרבנו הגרא״ז מלצר זצ״ל בשם ר' איצל'ה פטרבורגר זצ״ל, להסביר את דברי הגמרא במסכת חגיגה (ט:) על הפסוק ״ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו״ (מלאכי ג יט). ושואלת הגמרא, היינו ״צדיק״ היינו ״עובד אלקים״, היינו ״רשע״ היינו ״לא עבדו״? ותירצו :״עבדו״ ו״לא עבדו״ שניהם צדיקים גמורים, אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. ושאלו שם: ובגלל פעם אחת הוא נקרא ״לא עבדו״? ותירצו: אכן כך, צא ולמד משוק של חמרין. שמחיר הובלה לעשרה פרסאות הוא זוז אחד, ולאחד עשר פרסאות המחיר כבר כפול.
והקושיא ידועה, נכון שבמאה פעמים ואחד השכר כפול, אבל מדוע קראוהו למי שמחסיר פעם זו ״לא עבדו״?וביאר רבי איצל׳ה פטרבורגר זצ״ל: הלא ודאי מדובר כאן, שהלומד מאה פעמים היה סיפק בידו ללמוד מאה פעמים ואחת. שאם לא כן הרי אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו כמו שאמרו בעבודה זרה (ג.). יכול היה ללמוד עוד פעם אחת, ונמנע. וממילא אומרים לו: אתה, שלמדת מאה פעמים, הרי טעמת וראית כי טוב, כיצד זה לא המשכת ללמוד פעם נוספת? אין זאת אלא שלא הגעת עדיין למאור שבתורה, ולא השגת את מתיקותה, אם כן, הרי את הבבחינת ״לא עבדו״! אותה פעם בודדת גילתה, שכל קודמותיה נלמדו בלא חשק, בלא טעם…שכן לאחר שהגיעו אל הטעם, אי אפשר להפסיק וללמוד, אי אפשר להתבטל! כשם שכתב ה״אור החיים״ הקדוש בפרשת כי תבוא (דברים כו ח) ״אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות אור התורה ,היו משתגעים ומתלהטים אחריה״, עיי״ש.
(מרגליות הש"ס)