חגיגה ח
כיצד שיכנע הרב מייזל עשיר קמצן לתת צדקה הגונה?
איש כמתנת ידו
הרב מייזל רבה של לודז' שבפולין בא אל עשיר, קמצן ידוע, לבקש ממנו תרומה. העשיר השתומם: ״הן הרבי יודע כי אינני נותן לצרכי־צדקה ומדוע הטריח עצמו לבוא אלי״? .
״שמעתי אומרים עליך שחולה מסוכן אתה — לפי הכתוב — 'יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו' (קהלת ה יב) ובאתי לבקרך בחולייך״.״הרי אני לפניך, הרב״ והנה אני בריא ושלם״ — טען הקמצן. על כך השיב לו הרב מייזל: ״כל המבקר את החולה נוטל אחד מששים מחוליו (נדרים לט:) נמצא כי אני לא קיימתי מצוות בקור־חולים, מכיון שטרם נטלתי מחליך…
ואמנם, לא זז הרב מייזל ממקומו עד שקיבל מן הקמצן תרומה הגונה.
הוא היה אומר: ״איש כמתנת ידו (דברים טו יז) ערכו של כל אדם הוא לפי מתנת ידו״, ואמנם, הוא עצמו הבין מושג זה פשוטו כמשמעו. ביתו היה הומה מאורחים, קרואים ועוברי אורח, הוא האכילם והשקם. פעם השגיח באורח שמגפיו קרועים. התגנב לחדרו באישון לילה, לקח את מגפיו הקרועים והשאיר תחתם את מגפיו השלמים.
(רבי אליהו חיים מייזל)