חגיגה ז
מי לקח את הפומוטות של האוסרובצ'ר?
שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך
אם היה בית המקדש קיים, היה כל אחד מאתנו צריך להביא בחג לבית המקדש קרבן חגיגה וכן עולת ראיה, ובפסח קרבן פסח – שעלותם היתה מסתכמת בכמה מאות, ואולי אף בכמה אלפי שקלים. עתה, שבעוונותינו חרב בית מקדש – אומר האוסטרובצר – איננו יכולים להביא קרבנות, נמצא שהרווחנו ממון מכך שעשינו עברות, והרי "לא יהא חוטא נשכר", לכן לכלהפחות את הסכום שהיינו משלמים עבור הקרבנות אם היה בית מקדש – עלינו לתיתו לעניים.
והוא מספר על עצמו, שפעם בערב חג הסכות נעלמו הפמוטות מביתו. הרבנית הרימה קול זעקה, והוא אמר: "הרגעי נא, הפמוטות לא נגנבו, אני הוא זה שנטלתי אותם. הביטי וראי! הלא אם בית מקדש היה קיים, היינו צריכים למכור את הפמוטות כדי להביא קרבן חגיגה ועולת ראיה? כעת מכרתי אותם ונתתי את תמורתם לעניים.
(ומתוק האור)