חגיגה ד
כיצד הצליח דוד המלך להעלות את אבשלום ע"י אמירת 'בני'?
כי נבהלו מפניו
כאשר נתודע יוסף אל אחיו הוא אמר להם (בראשית מה ג): "אני יוסף העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו", ואח"כ קורא להם שוב (פס' ד): "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי, "ויגשו" ויאמר להם "אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה", ולכאורה לא מובן, מה הוסיף להם עתה מה שלא אמר להם בתחילה. הלא כבר אמר להם קודם "אני יוסף" ועתה כשנגשו אליו מה הוסיף בדבריו?
וביאר הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל על פי מה שכתב רבי יהונתן אייבשיץ (יערות דבש דרוש טו) על דברי דוד המלך בשעה שבכה על אבשלום אמר (שמואל ב יט, א) "בני בני אבשלום" "אבשלום בני" שבע פעמים "בני" ובכל פעם שאמר "בני" העלה אותו ממדור אחד של גהינום ואמר שבע פעמים כנגד שבע מדורות. והקשה ה"יערות דבש" וכי אמירת "בני" כאמירת "קדיש" שתוכל להוציאו מגהינם?
ותירץ, כי דוד באמרו בני בני אבשלום, נתכוון ללמד עליו סנגוריא, כי הטבע לא נותן לבן למרוד באביו, ואיך זה קרה שאבשלום מרד באביו? אלא ודאי זו היא גזירה מן השמים כמו שאמר הכתוב (שמואל ' יב, יא): "הנני מקים עליך רעה מביתך", ובכן אין עליו כ"כ אשמה, והמעט שהיה לו נתכפר בהריגתו והגם שאם לא היתה לו נטיה כזאת, לא היו מגלגלין כך על ידו, עכ"פ כיון שיש גזירה הדבר נעשה יותר בקלות אף שהוא נגד הטבע ולזה אמר: בני אבשלום! אבשלום בני! איך עשית זאת?! הלא ודאי זוהי גזירה מן השמים ועי"כ היה מצילו מגהינם.
ועפ"י הקדמה זו ביאר הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל את הכתוב הנ"ל, כי תחילה אמר להם יוסף "העוד אבי חי". כי נבהלו מפניו רצה לעודדם שוב קראם ואמר להם: "אני יוסף אחיכם!" כאן הוסיף "אחיכם", לומר להם כי לפי הטבע לא יתכן שאח ימכור את אחיו, ואם בכל זאת עשיתם זאת, אין זאת אלא בגזירה מן השמים "כדי להחיות עם רב", ובכן "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלהים לפניכם".
(רבי עזרא עטיה זצ"ל)