מועד קטן כט
מהי המעלה היתירה בסעודת סיום מסכת יותר מסעודות מצוה אחרות?
סיום מסכת מועד קטן
ב'שם משמואל' מסוכוטשוב (פרשת עקב, תרע"ו, ד"ה ויש להוסיף) כתב בשם אביו בעל ה'אגלי טל' במה שאמרו (ריש קהלת רבה) שעושין סעודה לגמרה של תורה, כי אחר הגמר בא לעומתו שפע קדושה ממעלה, כעין שכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף, עכ"ד".
וכותב על כך השם משמואל: "ויש להוסיף בזה דברים שענין הסעודה הוא להיות קיום לשפע קדושה זו, ויש רמז לדבר ברש"י בפסוק 'לא תלך רכיל בעמיך' (ויקרא יט טז), שבתרגום 'לא תיכול קורצין', שפירש רש"י שמנהגם היה לאכול הלעטה בבית המקבל מהם הלה"ר וזה לאות שמקבל דבריו, עכ"ד. וידוע דאת זה לעומת זה עשה האלקים והשורש בקדושה הוא הסעודה שעושין בקבלת השפע והאור האלוקי שיהיה לקיום".
ומעתה נמצאנו למדים על גודל מעלת סעודת הסיום, שגדול כוחה לקבל ולשמור את השפע והאור האלוקי שיורד בעת סיום מסכת.
(גליון יין ישן)