מועד קטן כה
אימתי היה גועה בבכי המגיד מישרים ר' שלום שבדרון?
אם בארזים נפלה שלהבת
במסכת שבת (נד:) המשנה "פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים". ומבואר על זה בגמרא: "תנא, לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו". ואמרו על זה בירושלמי (מסכת שבת פ"ה) "אמר רבי חנניה, פעם אחת [בלבד] יצאת, והשחירו שיניו מן הצומות [לשם תשובה על כך].
כתב על כך ב'ישמח ישראל' (פרשת עקב): "ששמעתי מכ"ק אאמו"ר הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע בשם הרב רבי חיים וויטאל שהקשה להאר"י הקדוש על הירושלמי… פעם אחת היתה יוצאת והשחירו שיניו מפני הצומות, ועיין שם בגמרא שאמרו לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה ומפני שלא מיחה נקראת על שמו.
והקשה רבי חיים וויטאל אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר, ואנן מה נעני אבתריה. והשיב לו האר"י הקדוש, שאנחה אחת מעומק הלב בזמן הזה יקר וחביב בעיני ה' יותר מהתעניתים והסיגופים של הראשונים, מחמת גודל הסתרת הפנים. עד כאן דברי האר"י ז"ל. ואם בדורו אמר כן, קל וחומר בן בנו של קל וחומר על דורות האלה".
(מתיקות הדף היומי)
מראה נדיר היה בשיאו של יום הכיפורים. היה זה עוד לפני מוסף ב״קריאת התורה״…ר׳ שלום [שבדרון] נקרא בקביעות לעליה הראשונה. כהן. ואז היה מחזה הפלא חוזר על עצמו מידי שנה בשנה.
ה״בעל קורא״ היה מתחיל ״וידבר ה׳ אל משה לאמר אחרי מות שני בני אהרון״ ומיד, נתקף ר׳ שלום בבכיות. תמיד. כל יום כיפור. ובפרט בשנים האחרונות. "זכיתי לשמש כבעל-קורא בישיבת חברון״, מספר תלמיד הישיבה, ״לא האמנת למה שהתחולל לידי, פתאום הוא געה בבכי כילד קטן. הוא בכה בקול״. וכך לשון המשנה ברורה סימן תרכ״א: איתא בזוהר כל מי שמצטער על מיתת בני אהרון או מוריד דמעות עליהם מוחלין לו עונותיו, ובניו אינם מתים בחייו, והעיקר בזה שעי״ז יתן לב לשוב מעבירות שבידו, אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר [מט״א], עכ״ל.
(קול חוצב)