מועד קטן כב
האם מותר להספיד אדם במילים 'צר לי עליך'?
ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם
דוד המלן מספיד אח יהונתן: "צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתן לי מאהבת נשים" (שמואל ב א, בו). הרמ״ע מפאנו מביא פרוש נפלא: "נפלאתה אהבתן לי״ – דהינו, פלא וחידה היא בעיני אהבתן אלי, כנאמר: "ויאהבהו יהונתן בנפשו" (שמואל א' יח א), שכן בדרך הטבע היית אמור להיות עוין לי. יהונתן, בנו הבכור של שאול המלך, היה אמור לרשת את כסא המלוכה של אביו, אך הוא ויתר על המלוכה עבור דוד רעו. את הגדולה שהיתה אמורה ליפול בחלקו, הוא מסר ברצון ובאהבה ־ לדוד. ובכן לא די, הוא גם מסר לדוד ׳סימנים' על ידי שילוח החצים בידי הנער, כדי להבטיח את שלומו של דוד (שם כ כ),
ועל כך אומר דוד: מנין נובעת "אהבתן לי", הרי זה נוגד את דרך הטבע? התשובה היא: "מאהבת נשים״ – ׳נשים, אלו רחל ולאה: רחל – שממנה יצא בנימין, אשר משבטו יצא יהונתן, ולאה – שממנה יצא יהודה, אשר משבטו, שבט המלוכה, יצא דוד המלך. רחל היתה אמורה להנשא ליעקב, ובכך היו בניה זוכים למלוכה ולכהונה. אך היא ויתרה על הכל ־ על עצם הזכות להיות נשואה ליעקב אבינו ראש שבטי ישראל, ועל המלוכה והכהונה שהיו יכולים לפול בחלקם של בניה. היא מסרה את הסימנים ללאה, כדי שהיא תוכל להינשא ליעקב במקומה. באותה עת רחל לא ידעה שלבסוף ישא יעקב שתי אחיות, ואף רחל תזכה להינשא ליעקב ותזכה להעמיד את שבטי ישראל. זו היתה גדולתה של רחל, וממנה הונחלה התכונה הנפלאה הזאת בצאצאה – יהונתן בן שאול.
(יחי ראובן)
דבר נפלא כתב בספר ׳מהרי״ל׳ (ליקוטים אות סח), וזה לשונו: ״פעם אחת מת שר גדול, בנו של דוכוס מהיידילבערק, והיה אוהב ישראל, ואמר אחד בפני מהר״י סג״ל צר לי על מיתתו. ואמר לו הרב, גם אם היה יהודי כשר ותלמיד חכם גדול אין לומר כן, מראה כאילו מתרעם על מידת הדין, רק יאמר, ׳יש היזק גדול במיתתו״׳. אמנם היעב׳׳ץ ז״ל בהגהותיו על ספר מהרי״ל (שם, מהדורת מכון ירושלים) העיר עליו, וזה לשונו: ״שכח מקרא מלא, ׳צר לי עליך אחי יהונתן׳.