מועד קטן כא
מה עשה הגרמי"ל לפקוביץ לאחר לווית בתו?
רבים צריכים לו
הגרי"ס המשיל את הכרעות הדין בר"ה, למפעל המעסיק פועלים רבים, וחפץ לקבל לשורותיו פועל בכיר חדש. לאחר שעיין המועמד בחוזה ההעסקה, התלונן כי הפסקת הצהריים תהיה קצרה מידי עבורו, מאחר וביתו רחוק מהמפעל ואין באפשרותו הכלכלית לסעוד במסעדה הסמוכה, ולא יישאר לו מספיק זמן לסעוד ולשוב מביתו בהפסקה הקצרצרה. השיבו המנהל כי לעובדים הבכירים הנחוצים לחברה, מממן המפעל ארוחות במסעדה הסמוכה, כיון שטובת המפעל הוא, שישובו בזריזות רעננים ושבעים להמשך עבודתם.
"אתה זוכר את כל המפעל" – לקב"ה ישנם פועלים רבים בעולם כולו, אך אנשים הנחוצים לקב"ה, מקבלים חיים, בריאות שפע ושמחה לא על חשבון מעשיהם הטובים, אלא מאחר וטובת המפעל הוא שיהיו בריאים ומרוצים. לכן עצה טובה לזכות בדין היא, להיות 'איש שרבים צריכים לו', איש שעצם קיומו, הוא טובת המפעל – העולם. שאם לא כן, הוא נבדק אם יש לו לשלם על חייו וטובותיו. יש להדגיש כי 'רבים צריכים לו', אינו דווקא ראש ישיבה, רב או עסקן בכיר, אלא אף הדואג לחינוך ילדיו ולהצלחת חבריו ובני ביתו, הרי הוא בבחינת "רבים צריכים לו".
והגר"ש וולבה היה אומר שהנושא בעול עם הרבים, אף שהוא יושב בארבע אמותיו. אדם שהוא דמות של יהודי אמיתי – הוא אדם שהרבים צריכים לו – הוא אינו חי רק לעצמו! (עלי שור ח"ב)
השיעור הקבוע בהיכל הישיבה של הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל לא חרג גם בעיתות הרות יגון. כך כשהישיבה כולה הרכינה ראש באבל כבד, בעקבות האסון שפקד את ראש הישיבה כאשר בתו הצעירה נפטרה בנסיבות טראגיות. לאחר ההלויה, לעת ערב נראה רבי מיכל יהודה עומד בהיכל הישיבה וממשיך בהנחלת התורה כאשר היה באמנה אתו, משל לא קבר היום את בתו. היה זה מרן החזון איש שפסק לו כי מכיון ש'רבים צריכים לו', לא יבטל את שיעורו הקבוע.