מועד קטן כ
מדוע אכלו בחורי ישיבת סלובודא עוגת גבינה בחג השבועות?
צודנייתא בעית למיכל
"לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר אשר ידבר ה' אלי" (דברים כב ח) "שמא אין כבודו לתתי להלוך אלא עם שרים גדולים מכם" )רש"י( היה זה הגה"צ רבי מרדכי צוקרמן זצ"ל אומר: בלעם היה לקוי בבקשת הכבוד, אולם הוא לא הסתפק בלדרוש כבוד, אלא תלה הדבר בשמירה כביכול על כבוד שמים. טעות זו מצויה מאד, שהאדם מרמה את עצמו שמעשיו אינם מושפעים מנגיעותיו וכל דרישתו היא למען כבוד שמים. איך קורה דבר כזה, הלא הוא עצמו אומר להם שאינו מגיע איתם משום שאין זה רצון השי"ת? היה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר אומר, שטמון כאן לימוד מזעזע בכוחות הנפש של האדם, הוא אכן שומע את ציווי השי"ת והוא הולך לקיימו, אולם הוא מפרש זאת כפי תאוותיו, שהקב"ה רוצה ביקרו וכבודו ואינו רוצה שילך עם פחותים אלא עם גדולים וחשובים. זו תכונה שנמצאת באדם, שהוא שומע את מה שהוא רוצה ותאב לשמוע לפי נטיות ליבו. בישיבת סלבודקה שבליטא היו מחלקים ביום שבועות בבוקר עוגת גבינה, מאכל יקר ולגמרי לא מצוי בימים ההם. פעם התבטא הסבא מסלבודקה זצ"ל לפני בחורי הישיבה, שאיננו יודע אם מה שלמדו כל הלילה בהתמדה, לא היה רק כדי לאכול את עוגת הגבינה של הבוקר, כדי שיוכלו לאוכלה בלב שקט… עד היכן חינכם לבדוק עצמם אם יש "נגיעה" כל שהיא במעשיהם.
באותם ימים פגש הגרא"ז מלצר זצ"ל את הסבא ועלו בשיחה דבריו הנ"ל של הסבא. שאלו הגרא"ז בפליאה: "תלמידי ישיבתכם המצויינים והמסולאים בפז, היתכן לחשדם כולי האי?" ענה הסבא שלמד זאת ממעשה בגמ' (מועד קטן כ:) שם מסופר על מר עוקבא שהיה מחמיר בהלכות אבילות, והחמיר להתאבל על אח אשתו, שאין חיוב הלכתי להתאבל עליו. אמר לו רב הונא, צודנייתא בעית למיכל? לאכול אתה רוצה, מה שנותנים לאבלים?
ביאר הסבא שמר עוקבא היה פורש מאוד מהנהגות העוה"ז, אך מסעודת מצווה אכל, ואמר לו רב הונא שאולי בשיטה שלו להחמיר בענין אבילות מעורבת איזו נטיה דקה של רצון לאכול מסעודת מצווה זו, ובודאי שלא היה מודע לכך, הרי לנו שאפילו תלמיד חכם ותנא, צריך לבחון עצמו מנגיעה ולו הקטנה.
(לב מרדכי עמ' סז – שיחות מוסר – לתתך עליון)