מעמדי הסיום של ארגון "דרשו" הפכו ברבות השנים, לצד היותם מעמדים תורניים כבירים, גם למובילי השירה החסידית לכבודה של תורה

דניאל שטרן

צילומים: "דרשו"

בעוד כשבועיים עתידים להתקיים ברחבי העולם היהודי מעמדי הענק של סיום "הדף היומי בהלכה" של ארגון "דרשו", מעמדים שמלבד היום תורניים ומאגדים את לומדי ההלכה מכלל העולם היהודי, הפכו עם השנים גם לאירועים מוזיקליים מושקעים ביותר, שמתקיימים במטרה לרומם ולפאר את לומדי התורה, מסיימי הש"ס ומסיימי הדף היומי בהלכה.

"טור" (סבב) האירועים האחרון, היה לא מזמן, לפני כשנתיים, במסגרת סבב סיומי הש"ס של דרשו, שהתקיימו בהשתתפות אלפים בכל רחבי העולם היהודי – תל אביב, ירושלים, ניו יורק, לונדון, פריז, ועוד ועוד, ובניצוחם המוזיקלי של מונה רוזנבלום, משה לאופר, מוישי רוט, יואלי דיקמן ורובי בנט. אירועים אלה התקיימו רגע לפני פרוץ הקורונה ברחבי העולם, והיו ממש האירועים האחרונים שניתן היה לקיים במתכונת כה מכובדת וגדולה, לפני שהתחילו המגבלות על מספר האנשים שיכולים להיכנס לאולם, בזמנו.

כעת, כאמור, מציינים עשרות אלפי לומדי הארגון את סיום "הדף היומי בהלכה", לימוד במסגרתו לומדים משתתפי התכנית דף יומי קבוע ב'משנה ברורה', וגם כעת מתוכננים מעמדי ענק לשמחה של מצווה.

רגע לפני, שוחחנו עם האמנים המרכזיים שהופיעו במשך השנים באירועי הענק של "דרשו", וגם בפעם הנוכחית, וניסינו להבין: מה המיוחדות של האירועים הללו שהעניקה להם את ההילה הכה מיוחדת?

מקהלת "מלכות" עשתה במסגרת מעמדי סיום הש"ס לפני כשנתיים צעד מעניין, כאשר צירפה אליה באירוע הסיום שהתקיים בארה"ב את מקהלת "שירה", ושתי המקהלות הופיע ביחד, באחדות מלכדת, לכבודה של תורה.

"הסיום הנוכחי", מספר ר' פנחס ביכלר, מנצח מקהלת "מלכות", "הוא למעשה סגירת מעגל מרגשת במיוחד למקהלת 'מלכות'. כי הפעם הראשונה בה זכינו להופיע ב'דרשו', הייתה במעמד סיום לימוד ההלכה הקודם, לפני כ-7 שנים. היינו אז בתחילת הדרך ממש, וההזמנה להופיע במעמד בסדר גודל שכזה הייתה בגדר חלום. ההכנות היו מאסיביות: המון חזרות והמון למידה של חומרים חדשים. אפילו הלוגו המיושן של 'מלכות' זכה אז לחידוש ועיצוב מחדש לכבוד המעמד הגדול. ההתרגשות הייתה בשיאה.

"אלא שאז התברר לנו שב'דרשו' לא המדרש העיקר אלא המעשה. כלומר, נכון שמדובר בהפקות מוזיקליות מושקעות ומרשימות מאוד, אבל מבחינת 'דרשו' לכל זה יש מטרה אחת: להגדיל תורה ולהאדירה ולשמוח עם המסיימים ביום שמחתם. לא 'שואו' ולא דרמות, אלא שמחה אמיתית, רגש יהודי אמיתי. לדוגמה, באחת הפגישות שהתקיימו לקראת הסיום הנוכחי, הציעו אחד המשתתפים שזמר מסוים ייכנס בהפתעה דרך היציע עם אלומת אור שתאיר אותו – כמקובל בהופעות מוזיקליות גדולות. אלא שב'דרשו' פסלו את הרעיון מיידית. הם הבהירו שזה לא מופע, אלא מסיבה לגומרה של תורה ותו לא".

יש רגע מיוחד שזכור לך מאירועי "דרשו"?

"המסע האחרון של סיומי הש"ס בכל רחבי העולם, מהווה עבורי ועבור כל אחד מחברי 'מלכות' נדבך היסטורי טעון רגשות וחוויות מרוממות, כך שקשה לסמן 'רגע שיא' או את 'גולת הכותרת', כי מדובר בעשרות או מאות רגעים שכאלו. אבל בכל זאת, אני יכול לספר על התחושה שליוותה אותי בשבת הקונוונשן השנתי של 'דרשו' בלונדון, שבצאתה התקיים סיום הש"ס הלונדוני. קמתי בשבת בבוקר, הסתובבתי בין מבואות המלון הענק באוקספורד, שאירח את מאות האורחים שהתקבצו ובאו מכל קצוות תבל. בכל פינה אתה מגלה קבוצות יהודים מכל הסוגים והמינים, מכל המדינות והארצות, שוקדים בצוותא על הדף היומי של אותו היום.

"ואז נזכרתי בנאום המיתולוגי של מייסד הדף היומי, הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זיע"א, אותו נשא כשהציע את רעיון לימוד הדף, כיצד כל יהודי מכל העולם מתחבר בכל מקום ליהודים אחרים, בזכות לימוד הדף המשותף. והנה למול עיניי ראיתי את הדברים חיים וקיימים, איך יש שפה משותפת לכל היהודים, האנגלים והישראלים, הצרפתיים והבלגיים, וכולם כאן, יושבים איש עם רעהו ולומדים דף אחד".

"הכל ברוח ישראל סבא"

מה זה בשבילך להופיע באירוע כזה?

"אני יכול לגלות סוד קטן: אירועי 'דרשו' כלל לא רשומים ביומן האירועים של מקהלת 'מלכות'. גם כי היומן הקטן לא יכול להכיל משהו כל כך גדול, אך בעיקר כי מדובר במשהו יוצא מן הכלל. זה פרויקט נפרד, שובר שגרה. הוא לא כלול בשגרת האירועים היומיומית. זה פרויקט שמחייב אחריות רבה, המון חשיבה ויצירתיות, ולא פחות מכך, המון חיבור לתוכן ולמהות האירוע. אגב, חלק מחברי המקהלה הצטרפו כבר בשעתו למסלולי לימוד ההלכה, וחלק עוד יותר גדול נמנה בדרך קבע על לומדי הדף היומי. אנחנו ניגשים לאירועי 'דרשו' מתוך חיבור עמוק לעוצמת המהפכה התורנית המתחוללת בדורנו בסייעתא דשמיא בזכות הארגון הזה".

אתם מופיעים הפעם זה הסבב השלישי עם אירועי "דרשו". איך מחדשים בכל פעם מחדש?

"אכן, ב'דרשו' הבעיה הגדולה ביותר היא לחדש, כי כאמור, אין כאן מקום לטכנולוגיות במה חדשות, ולא לסגנונות מוזיקליים חדשים. הכל ברוח ישראל סבא ובמסגרת המוזיקלית המסורה מדור לדור. אך למרות זאת, החידוש הגדול הוא שבתוך המסגרת הזו אירועי 'דרשו' ממציאים את עצמם בכל פעם מחדש, עם יצירות ומחרוזות מוזיקליות שהופכות לנכסי צאן ברזל וקובעות סדר יום בעולם התורני. במעמדי סיום ההלכה מחכים לחוגגים הפתעות מוזיקליות חסרות תקדים, כאשר לטעמי החידוש האמיתי הוא החיבור בין הסגנונות, בין הז'אנר החסידי הדומיננטי כל כך לזה הליטאי-ישיבתי, בין יצירות עתיקות יומין שזוכות לראשונה לעדנה לצד לחנים חדשים שזה עתה ראו אור עולם".

המנצח והמעבד הוותיק ר' משה מרדכי (מונה) רוזנבלום, ינצח הפעם, זו הפעם השנייה, על אירועי "דרשו", כאשר עוד לפני כן היה שותף ביצירה המוזיקלית, כשהלחין בזמנו את השיר "יש בתורה" ועסק בעיבוד של חלק נוסף משירי "דרשו".

"מבחינתי", אומר מונה, "להשתתף באירוע כזה שהנושא המרכזי שלו הוא סיום הש"ס או סיום המשנ"ב, הוא העיקר, עוד הרבה לפני הנושא המוזיקלי. יש שמחה גדולה כשאדם אחד מסיים ש"ס, ועוד יותר כשעשרה מסיימים, וכשכל עם ישראל מסיים – זו שמחה כפולה ומכופלת. והשמחה הזו היא לא שמחה שלי באופן פרטי אלא של כל עם ישראל, וזאת באמת היתה גם התחושה, גם בשלב ההכנות וגם בשלב הביצוע. בפעם הקודמת, בסיום הש"ס, אני יכול לספר שההכנות לקראת האירוע התחילו כבר שנתיים קודם. המארגן של האירוע, הרב שלמה רוזנשטיין – שהוא שליח נאמן של הארגון התורני הגדול 'דרשו' שבראשו עומד הרב הנגיד מזכה הרבים הרב דוד הופשטטר – מטפל גם בכל מה שקשור לצד ההפקתי והמוזיקלי של אירועי 'דרשו', והוא זה שדחף וכיוון אותי. אגב, הוא עצמו היה חבר במקהלה שלי, כילד בני ברקי".

למה היית צריך להתחיל בהכנות זמן כה רב לפני האירוע, שנתיים?

"קודם כל, ארגון 'דרשו' הוא פרפקציוניסט, הכל מוכן בקפידה מראש. ובאמת היתה הרבה עבודה, כאשר חלק מהתפקיד שלי היה לכתוב יצירה מיוחד לאירוע, ודבר כזה לא קורה מהיום למחר. לא מתיישבים לכתוב יצירה וזה כבר יוצא. בשביל יצירה אתה צריך השראה, ליצור דברים. זה לא פשוט כמו שיר רגיל בן 4-5 דקות עם המבנה הרגיל: בית, פזמון, מעבר וחוזר חלילה. ביצירה, אתה מביע באמצעות המוזיקה את מה שאתה לא יכול להגיד במילים. דוגמה לכך היא היצירה שכתבתי בעבר 'אתה נגלית', שכולה שואפת לתאר ולהכניס את המאזין לתוך החוויה המיוחדת, וכך היה גם פה.

"ר' שלמה הגיע אליי לחדר העבודה שנתיים לפני סיום הש"ס. הוא הסתובב בחדר, נופף בידיים בהתלהבות וניסה להמחיש לי מה היה אז בכנסייה הגדולה בפולין לפני קרוב ל-100 שנים, כשהכריזו על הדף היומי. כשהסתכלתי עליו, זה היה נראה כאילו הוא עצמו היה שם. הוא ממש נכנס לזה, ציטט לי את דברי הרבי ה'אמרי אמת' בזמנו, ואמר שעל המילים האלה צריך ליצור יצירה. עבורי, היה מבהיל לכתוב על המילים האלה יצירה. איך ניגשים לזה? ברגע שהוא עזב, התחלתי גם אני להסתובב בחדר ולמלמל תפילה, 'אנא ה' עזור לי. האיש הזה שהיה כאן עכשיו סומך עליי שאכתוב לו יצירה, אבל אני יודע שזה לא ממני, אלא הכל ממך, אז שלח לי קצה חוט מהיכן להתחיל'. לאחר התפילה מצאתי את עצמי הולך לכל מיני הקלטות, קטעים ישנים שהקלטתי לעצמי עם רעיונות מוזיקליים שונים ששמתי בצד, לחפש השראה. התחלתי להקשיב, ואכן מצאתי שם כל מיני קטעים מדהימים. חלק מהם אכן הכנסתי ליצירה, ובחלק השתמשתי כהשראה לכתיבת היצירה כולה".

היצירה עצמה, "בהתאסף" שמה, שבוצעה על ידי זאנוויל ויינברגר וישראל אדלר, התקבלה באירועי סיום הש"ס באהדה רבה על ידי ציבור המשתתפים. בנוסף, עיבד מונה מחרוזות רבות לאירוע הזה, ביניהן המחרוזת שהפכה מאז למושמעת ביותר בכל אירוע סיום מסכת, "מחרוזת סיום הש"ס". מונה: "עיבדתי אז מחדש לכבוד סיום הש"ס מחרוזת ריקוד, עם שירי ריקוד ידועים. כעת, למחרוזת הסיום של אירוע סיום המשנ"ב, אנחנו משתדלים לחדש במחרוזת הסיום הפעם. לגוון, לא לחזור על הדברים שהיו לפני כן. כעת תהיה בעז"ה מחרוזת חדשה של שירים ידועים, יש המון שירי תורה שמחים שעדיין לא נוצלו. בנוסף, ניסינו לגוון, לקחת שירים מכל מיני מקומות: חב"ד, מודז'יץ, ויז'ניץ, גור ועוד".

גם הפעם, לסיום לימוד המשנ"ב, יצר מונה יצירה מוזיקלית חדשה, "עיקר לימוד האדם" שמה. "היצירה הפעם מורכבת מטקסט די ארוך, מפסוקים ואמרות בחשיבות לימוד ההלכה, ועם דברים המבוססים על הקדמת ה'חפץ חיים' למשנה ברורה. זו יצירה שמבוססת על דבריו, 'שעיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה'. זאנוויל ויינברגר ייתן את החזנות ביצירה, כשמאחוריו ירוץ קצב מוזיקלי. זאנוויל יסלסל, ואני תוך כדי אתן לו 'תשובות' עם התזמורת. ואחרי זה יש עוד קטע שיא מוזיקלי ועוד קטעי מעבר מיוחדים. בעז"ה, יהיה מיוחד מאד".

יש רגע שזכור לך במיוחד מאירועי סיום הש"ס?

"כמעט לאורך כל האירוע, באירועים מהסוג הזה, אני עומד עם הגב אל הקהל, מכיוון שאני מנצח על התזמורת, וכשאתה עסוק בעשייה הזאת, קשה לך להתרגש תוך כדי האירוע. אתה עסוק בעשייה של השמחה. אבל כשהתזמורת ניגנה בסיום הש"ס את מחרוזת הסיום והזמרים שרו, בשלב מסוים מוישי רוט, שעמד יחד עם הזמרים, 'משך' אותי לרקוד יחד איתם, כשפנינו הפעם אל הקהל, ואז ראיתי לראשונה את הקהל כולו עומד ורוקד את השירים המיוחדים האלה, מיד לאחר סיום הש"ס. זה היה רגע מרגש מאד, שהביא גם לדמעות. עזבתי לכמה דקות את הניצוח והצטרפתי לריקוד ביחד עם שאר הזמרים. זה מבחינתי היה רגע השיא".

הילדים היהודיים הצטרפו במפתיע לשירה

גם מוישי רוט, המנהל המוזיקלי של תזמורת "המנגנים", זוכה כבר מספר סבבים ללוות את מעמדי הסיומי של "דרשו". "זה אירוע שמביא לידי ביטוי את כל היכולות המוזיקליות של המוזיקה החסידית", אומר רוט. "זה מתחיל כבר מלמעלה, מהמארגנים. שלמה רוזנשטיין, ממנהלי 'דרשו' בארץ, הוא מסוג האנשים שמבינים תוכן, איך נראה אירוע, איך צריך לזרום אירוע, וגם יש לו הבנה גדולה במוזיקה. יש לו קו שהוא לא זז ממנו כבר כמה וכמה מחזורים, וזה קו שמוכיח עצמו בכל אירוע מחדש. ההנחיה הקבועה שלו אלינו, היא ליצור מוזיקה שתדבר לכמה שיותר אנשים, לכמה שיותר קהלים ומגזרים. זאת מכיוון שגם נבחני דרשו עצמם נמנים על כל הקהילות – חסידים, ליטאים, חב"דניקים, ספרדים, בעלי בתים, דתיים לאומיים, הכל. כולם נמצאים בדרשו. לכן המטרה היא לייצר מוזיקה שתוכל להקיף ולדבר לכולם. זו גם הסיבה שהאמנים שמופיעים בדרשו הם אמנים שמקובלים על כל הקהילות, כמו אייזיק האניג, ר' ירמיה דמן, שלמה כהן, נפתלי קמפה, זאנוויל ויינברגר, אהרל'ה סמט, אלי הרצליך, מוטי שטיינמץ, מוטי ויזל וכל השאר. כל מי שמופיע בדרשו אלה אמנים שמקובלים על כל העדות והקהילות בכל העולם".

אתם גם הבאתם חידוש לאירוע, לשתף את כל הקהל בשירה, מעין "קומזינג" המוני בהשתתפות אלפים.

"נכון. זה היה בסיום לימוד ההלכה הקודם, אז, בפעם הראשונה באירועי דרשו, הקהל כולו השתתף בשירה עם כל הזמרים, ובעצם יצרנו שם סוג של טיש ענקי. מעל עשרת אלפים איש ישבו ושרו, כשבראשם יושבים מרנן ורבנן, הגר"ח קניבסקי שליט"א, הגראי"ל שטינמן זצ"ל, הרבי מויז'ניץ ושאר גדולי ישראל. הקהל הקיף מכל הכיוונים את שולחנם של גדולי ישראל, והרעיד את האולם בשירה אדירה ביחד עם הזמרים. אהרל'ה סמט שר 'מה אשיב' ושלמה כהן הקדיש את השיר 'רופא חולי' לרפואת הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, שהיה אז על ערש דווי, וכל הקהל התפלל איתו. המוזיקה שם אינה בתורת מוזיקה אלא כמו תפילה. האירוע הזה היה הפעם הראשונה ש'דרשו' עלה לפסגות חדשות מבחינת התוכן המוזיקלי".

רוט, יחד עם תזמורת 'המנגנים' בתוספת של עשרות כלים, ויחד עם שאר הזמרים והמנצחים, ליווה גם את סיום הש"ס האחרון, לפני כשנתיים. "זה היה מאד מיוחד, גם כי זה היה ערב הקורונה, כשכמובן עוד אף אחד לא ידע שזה עומד לקרות, וגם בגלל ההיקף הענק של האירועים ברחבי העולם. נסענו כל הצוות לכלל האירועים, בארץ, בארה"ב, צרפת, אנגליה ועוד. ובכל מקום שנסענו, ראינו אלפי לומדי דרשו שמגיעים לאירועים אחרי שסיימו את הש"ס. הרגשנו כמו לב יהודי כלל עולמי שפועם באחדות. בכל מקום שהגענו, האלפים התחברו אלינו. זה היה אמנם מסע על פני כל מיני נקודות שונות בגלובוס, אבל הרגשנו בכל מקום מחדש כאילו אנחנו חוזרים בדיוק לאותה נקודה שממנה עזבנו בפעם הקודמת, כלומר הרגשנו את אותו 'דרשו' בכל מקום, את אותה הרגשה".

ומבחינה מוזיקלית, היה משהו שונה אז?

"לי אישית סבב סיומי הש"ס האחרון היה חוויה מיוחדת במינה, כי ניצח עליו מונה רוזנבלום, שהוא כמובן מורי ורבי שעליו גדלתי ושאצלו למדתי את כל תורת המוזיקה והמקהלות. גדלתי אצלו בזמן תור הזהב של המוזיקה החסידית, השתתפתי אצלו במקהלות של אלבומי מופת כמו 'יידל 4', 'מאמינים' של מרדכי בן דוד ו'למעלה' של שלמה כהן, הייתי ממש תלמיד שלו, ופתאום, אחרי הרבה שנים, כשאני כבר עם התזמורת, אני זוכה שמונה ינצח עלינו. ניגנו באירועים הללו את היצירה המיוחדת שמונה כתב וגם את המחרוזת היפהפייה של שירי סיום הש"ס ('שישו ושמחו') שיש לה כבר מיליוני צפיות. עד היום, בכל העולם היהודי, בכל סיום מסכת וסיום הש"ס מנגנים או משמיעים את המחרוזת הזאת, המחרוזת הכי טובה שלדעתי מונה כתב לסיומי הש"ס אי פעם, והוא כבר כתב כמה וכמה מחרוזות מהסוג הזה, בכל 'סיום' מחדש.

"למרות שאנחנו מדברים על אותם שירים ששרים כבר 30-40 שנה, מונה מתעקש בכל פעם לכתוב את המחרוזת מחדש, לסדר אותה שונה, לעדכן שירים. תמיד מחפש אחר מילים חדשות. הוא פתאום מביא שיר ישן שהוא מחדש, וגורם לו פתאום להפוך לדבר הכי גדול. בפעם האחרונה זה קרה למשל עם 'וטהר לבנו', שכמו קיבל דם חדש, וכמובן עם הניגון הידוע של ויז'ניץ שקיבל את המילים 'שישו ושמחו בשמחת תורה' והפך לאש בשדה קוצים, עד שהיום בכל אירוע שרים אותו. אז עבורי זאת היתה חוויה מיוחדת, סוג של סגירת מעגל, שכמעט 20 שנה אחרי שהייתי אצל מונה, פתאום אני חוזר לעבוד איתו, הפעם עם התזמורת".

יש רגע אחד שזכור לך מהאירועים?

"יש רגע אחד שמאד זכור לי. מכיוון שעשינו הרבה נסיעות עם 'דרשו', יצא לנו להיות איתם גם הרבה שבתות. באחת הפעמים עשינו במלון באיזו עיירה נידחת בניו ג'רזי מין שבת התאחדות פנימית, עם הטבעת הפנימית של אנשי 'דרשו' ועם נשיא 'דרשו' הרב דוד הופשטטר. בשבת, אחרי הסעודה, עשינו 'עונג שבת' אל תוך הלילה, ושרנו שיר אחרי שיר. פתאום, הגיעו לחדר שבו ישבנו ושרנו, מספר ילדים יהודים עם כיפות קטנות. שאלנו אותם, אתם קשורים ל'דרשו'? והם סיפרו שהם לא קשורים, אלא הם פשוט ילדים יהודים מהאזור, שלומדים במוסד שנמצא מאד קרוב למלון, והם יצאו לטיול של אחרי סעודת שבת, ופתאום שמעו את השירה שלנו מהרחוב, ונכנסו להיות איתנו.

"ראית איך בוערת בהם התשוקה לשירים יהודיים. כבר היה מאוחר, בסביבות 12 בלילה, אבל הם התיישבו לידינו, סביב השולחן, ורצו להשתתף בשירה. אז כולנו התחלנו מחדש לשיר, בשביל הילדים היהודיים האלה, כל מיני שירי נשמה. והם לא רצו לעזוב. היינו איתם שם עד 3-4 לפנות בוקר, וכל הזמן הם ביקשו עוד שיר ועוד שיר, וראית איך אנחנו ממלאים להם את האנרגיות, כמו סוללה של טלפון. זה היה חשוב לנו לשתף אותם ולשיר להם, כי הבנו שלא ברור מתי הפעם הבאה שהם יהיו בכזה ליל שבת עם שירים חסידיים. וזה 'דרשו', להגיע למקומות שכוחים ולהדליק גם שם אש של תורה ושל יהדות".

"יש כמה פרמטרים לשיר של 'דרשו'"

הרב שלמה רוזנשטיין, ממנהלי "דרשו" בארץ, אומר כי "לפני הכל צריך להבין את התפיסה של 'דרשו'. התפיסה שלנו היא שהאנשים הכי חשובים בעולם, הם לומדי התורה. כשאדם עושה אירוע עבור ה'עמך', חברים וידידים, נניח קידוש בשבת, הוא נותן להם צלחת חד פעמית עם משולש קוגל וקצת מלפפון חמוץ, וכולם שמחים ומרוצים. אבל כשאותו אדם עושה אירוע לגבירים, נניח איזשהו דינר עבור מוסד שלו, שם הוא כבר משקיע הרבה יותר, בגלל שהוא חש חובה לערוך אירוע מכובד למי שנותן לו כסף להחזקת המוסד. ובכן, אצלנו זה הפוך. התפיסה של 'דרשו' היא שהכבוד הכי גדול בעולם מגיע ללומדי התורה. האירוע הכי יפה, מושקע ומכובד, יהיה ללומדי התורה.

"ב'דרשו', לא מחפשים להוציא סתם כסף, וכל שקל מחושב היטב, אבל ברור לנו שללומדי התורה מגיע הכי טוב והכי מפואר. אגב, יש פה גם רתימה של האמנים. האמנים וכל אנשי ההפקה מרגישים שותפים בשליחות גדולה ומחוברים רגשית לעניין. הם מבינים שהם חלק מההעצמה של לומדי התורה וחלק מהכבוד הגדול שאנחנו רוצים להעניק ללומדי התורה. הלומדים, הם מבחינתנו הגבירים, בהם אנחנו משקיעים. דווקא להם נערוך את האירוע הכי מפואר, בדיוק הפוך ממה שהציבור חושב".

בנוסף, הוא אומר, יש תוצאות בפועל לכל סיום מפואר במעמד מיוחד שכזה. "בסופו של דבר", אומר הרב רוזנשטיין, "אחרי הסיומים האלה אנחנו מקבלים בכל פעם מחדש עשרות אלפי נבחנים חדשים ומשתתפים חדשים בתכניות הלימוד. אנשים לפעמים מנסים להבין מדוע 'דרשו' עושה כאלה אירועים גדולים – דבר שכבר הסברתי קודם –  אבל הם אינם מבינים שמעמדי הסיום אינם ההוצאה הכספית האמיתית. ההוצאה הגדולה היא על עשרות אלפי האנשים שמגיעים חודש אחרי ה'סיום' להיבחן ומקבלים מלגות, וזה כבר עולה פי כמה וכמה מעלות האירועים. אבל זאת התפיסה שלנו, לעשות אירוע גדול ומפואר, שיגרום לכמה שיותר אנשים להצטרף ולהתחבר, גם אם זה יעלה לנו אחר כך יותר כסף במלגות שנעניק להם. כי זה חלק מההבנה: באנו לשרת את לומדי התורה, להגדיל ולעודד את לימוד התורה. זה התפקיד שלנו, וזה מה שאנחנו עושים הכי טוב".

בנוסף לאירועים, כבר שנים רבות שכל מעמד 'סיום' מלווה בשירים חדשים, לעתים באלבומים שלמים המכילים שירים רבים שהולחנו והופקו במיוחד למעמדי 'דרשו'. הלהיטים האחרונים בסיום הש"ס הקודם, לדוגמה, היו "בזכות התורה" ששר מוטי שטיינמץ ו"אורך ימים" ששרו אהרל'ה סמט, זאנוויל ויינברגר ומקהלת 'מלכות', בלחנים ובהפקה המוזיקלית המצוינת של אלי קליין ואיצי ברי.

"עבור סיבוב הסיומים הנוכחי, כמו בסיומים הקודמים", מספר הרב רוזנשטיין, "קיבלנו בין 40 ל-50 לחנים, כדי לבחור מה הלחן המתאים ביותר לסיומים. אחרי שמיעה מעמיקה, בחרנו שניים: 'אין סגולה כתורה' ששרים אהרל'ה סמט ומוטי ויזל, ושיר נוסף, 'ומתקדש' ששר מוטי שטיינמץ".

מה נקרא שיר שמתאים ל"דרשו"?

"יש כמה פרמטרים. זה שיר שאמור להיות להיט, וגם עם מילים מאד מיוחדות, חדשות ושונות; שיר שאמור להיות בגוון עכשווי מצד אחד, אבל מכובד, מהצד השני, כזה שמתאים ל'דרשו' וללומדי התורה, ולכן הבחירה מאד קשה. אני יכול לספר שלבחור שירים לאירועים של דרשו זה אחד הדברים הכי מורכבים ומסובכים שיש, אבל בסוף היבול ב"ה מצדיק את עצמו ורואים את ההצלחה של השירים הללו: החל מ'מבקש אתה', עבור דרך 'יש בתורה', וכלה בשירים 'בזכות התורה' ו'אורך ימים'. הלהיטים הגדולים של דרשו מהשנים האחרונות, הפכו לנכסי צאן ברזל שמושרים בכל עולם התורה, בכל מעמד, בכל ישיבה ובכל חידר, בכל העולם היהודי כולו. והסיבה לכך פשוטה, כי מדובר בשירים שמשקפים בדיוק את ערכי עולם התורה".

כשאהר'לה סמט, אחד מוותיקי האמנים המופיעים באירועי "דרשו", מתבקש להיזכר ברגע אחד שתפס אותו משלל מעמדי הסיום, הוא אומר: "אני חושב שכולם יסכימו איתי שהרגע הכי מיוחד בכל מעמד מחדש, הוא הרגע בו כולם וקמים ועושים את ה'סיום', ואז מתחילים את מחרוזת השמחה עם 'שישו ושמחו' ושאר שירי הריקוד. אתה ממש מרגיש את השמחה באולם, כיצד עומדים ושרים פה איתך לא סתם אנשים שהגיעו לאיזו הופעה או אירוע בחינם עם קצת דרשות ומוזיקה אליו קיבלו כרטיסים ממישהו, אלא ממש אנשים תלמידי חכמים שבאמת סיימו את הש"ס או את המשנ"ב, והם באמת שמחים כעת כל כולם עם התורה ועם הסיום.

"אני עצמי עדיין לא זכיתי לסיים ש"ס, אבל אין ספק שהשמחה הזאת שאתה רואה, גורמת לך לרצות לסיים. אני זוכר שכששרנו את מחרוזת ה'סיום', בכל פעם מחדש המשתתפים באולם היו בכזאת שמחה, עד כדי כך שכשסיימנו לשיר את המחרוזת הזאת שמונה כתב, שהיא בת יותר מעשר דקות, אנשים פשוט רצו להמשיך את השמחה, רקדו ממש כמו בשמחת תורה. זה נותן צמרמורת ודחיפה לאנשים שלא זכו לסיים, דחיפה להצטרף ללימוד, ומי שלא יכול לסיים ש"ס או משנ"ב, שלפחות ילמד בכל יום דף או עמוד, שפשוט ילמד. אני למדתי את זה על בשרי. אפילו שלא סיימתי ש"ס, אחרי אירועי 'דרשו' הרגשתי שאם הייתי בכזה מעמד, אני יודע שגם עצמי צריך לעשות זאת, לשבת וללמוד, בכולל או בחברותא. זה מעמד שגורם לך לעשות שינוי חיובי בחיים שלך".

איך אתה ניגש לאירוע כזה?

"את השאלה הזאת צריך לשאול יותר את הצוות של 'דרשו', כי אני בסך הכל בורג קטן באירועים האלה, אבל אני יכול להגיד שמבחינת ההסתכלות שלי, יש שתי מילים שאיתן אני ניגש לכל מעמד של דרשו: בדחילו ורחימו. כמובן שבכל מקום שאדם הולך אליו, הוא צריך סיעתא דשמיא, אבל במקום כזה צריך אפילו יותר סיעתא דשמיא. אז מתכוננים באמת בדחילו ורחימו, מבקשים מהקב"ה שלא ניכשל ושייצא רק קידוש ה' מהשירה שלנו".

לשמח את הצבא של העם היהודי

גם מוטי שטיינמץ מלווה כבר הרבה שנים את אירועי "דרשו". "עבורי", הוא אומר, "להופיע באירועי 'דרשו' זה הפרס הכי גדול שאני יכול לקבל. כי בדרך שאני הולך בה בקריירה שלי, יש הקרבות עצומות שאני עושה, קודם כל מבחינת ההתעקשות לא להופיע שלא בהפרדה. אני מוותר בכל שנה על סכומים עצומים כדי לא להופיע באירועים כאלה. ובהרבה אופנים, הרגשתי שכשדרשו לוקחים אותי, זה גם כי הם מעריכים את הנקודה הזאת. אני כשלעצמי כמובן לא צריך את ההערכה הזאת, כי אני מאמין במה שאני עושה בכל לבי, אבל זה בכל זאת מחמם את הלב בכל פעם מחדש, לפגוש אנשים שיודעים להכיר בהקרבה הזאת ומביאים אותך לנגן באירועים הכי קדושים וגדולים של היהדות החרדית, מול אנשים שמקדישים את חייהם לתורה הקדושה, שזו פסגת החיים שלנו, השאיפה של כל אחד.

"יש הרבה גופים ומקומות שלא נותנים חשיבות לזמרים ששומרים על הקדושה יותר מזמרים אחרים, ודווקא דרשו כן מעודדים את ההקפדה הזאת, ונותנים לי את העידוד והכח להמשיך הלאה בדרכי, ולכן ההתרגשות להיות באירועי דרשו היא גדולה, לזכות לשמח את הילדים של הקב"ה, הצבא של העם היהודי".

וגם הפעם נבחרת לשיר שיר חדש, "ומתקדש".

"נכון. אני חושב שזה שיר שהוא המשך ישיר ל'בזכות התורה', שיר שהמילים שלו מבטאות את זה שכל מי שיושב ולומד ולוקח על עצמו את עול התורה, בעצם מחיה את העולם בכל רגע ורגע, וגורם לזה שהעולם יתקיים בזכותו. לקח לי קצת זמן להתחבר ללחן. יש לי מין תסמונת כזאת עם חלק מהשירים, שעד שאני לא נכנס לאולפן ושר אותם, אני לא מבין את הפוטנציאל שלהם. ב"ה, אני שמח שר' שלמה רוזנשטיין התעקש שאכנס ואקליט את השיר, והסכמתי, ואז, ברגע שהתחלתי לשיר את השיר באולפן, אמרתי לעצמי: וואו, איזה שיר! איזה תנועות חמות יש בו! אלי קליין ואיצי ברי זכו ליצור שיר חזק מאד".

לעומתו, עבור נפתלי קמפה אירוע סיום לימוד המשנ"ב הפעם, יהיו הפעם הראשונה בה יופיע במעמדי דרשו. "תמיד הייתי רואה את קטעי הוידאו מהמעמדים הענקיים האלה", מספר קמפה, "ושואל את עצמי מתי אני אהיה שם ואשיר, כי אלה באמת אירועים מאד מיוחדים ומושקעים. יש משהו מושלם במערכת הזו, בעיבוד, במעמד, חיבור אמיתי באמת בין המוזיקה הטהורה למעמד הכי מרגש שיש, לסיומים של ש"ס ושל לימוד ההלכה, וזה באמת מרגש.

"יושבים בקהל אלפים של אברכים שיושבים יום-יום ולומדים, מצליחים בס"ד גם לסיים, ואז הם מגיעים למעמד ומתענגים על קטעים של שירה ביחד, וזה מדהים. בעז"ה גם אני אשיר הפעם בסיום הדף היומי בהלכה, וזה מרגש אותי מאד ואני מחכה לזה. זה לא משהו רגיל, לעמוד ולשיר מול כ-8,000 איש בכל אירוע מחדש, שכל אחד מהם הוא אברך שראשו ורובו בתורה, עובד השם, שמגיע לערב אחד לחגוג עם גדולי ישראל והרבנים את סיום לימוד המשנ"ב. זה רגע נדיר".

יצא לך להופיע בבמות מהסוג הזה?

"זה גם נדיר אצלי, להופיע עם 50 נגנים על במה. בדרך כלל אני מופיע באירועים עם מופע מאד אקוסטי, סטייל קומזיץ, עם גיטרה, קלידים ומתופף, ולכן, אני כעת באמת מרגיש כאילו אני הולך להופיע עם הפילהרמונית, כי מדובר על עשרות נגנים שינגנו על הבמה בניצוח מדהים של מונה ומוישי רוט. אז כן, זה מרגש וזו גם זכות גדולה. כש'דרשו' מזמינים אותך להופיע אצלם, זו חותמת של כשרות שאני שמח לקבל אותה".

גם הזמר שלמה כהן מספר שאירועי דרשו הם מהאירועים המרגשים ביותר שיצא לו להופיע בהם. "הופעתי כבר בכמה וכמה מעמדים שלהם במשך השנים וחשבתי שאני מתרגל, אבל לא. בכל פעם מחדש כשאתה עולה לבמה, זו התרגשות מחודשת, כי אתה מגיע שוב לפסגה שלפני כן לא היית בה. מעבר לעניין המוזיקלי, יש בזה משהו מאד רוחני: אתה עומד ושר מול גדולי ישראל, כשכל האברכים ובני הישיבות עומדים מסביבם כמו חומה. זה אירוע בלי שריקות מהקהל ושאר הדברים שכן קורים בהופעות. זה מעמד מאד קדוש וטהור, מאד נקי.

"בכל פעם מחדש אני מרגיש באירוע הזה, סוג של שמחת תורה. כי כל פעם סוגרים מעגל, עם ה'סיום', ומיד מתחילים אותו שוב, עם לימוד המחזור החדש, בש"ס או במשנ"ב. סיימנו ושוב מתחילים: שוב נבחנים, שוב מסיימים, שוב מתחילים וחוזר חלילה. זה מעמד שכמה שנסביר, לא ניתן יהיה לתאר אותו לאף אדם, עד שיגיע ויהיה נוכח במקום. הוא מעבר לכל דמיון".