מועד קטן טו
מה הפריע לרב גרוסמן כשהגוי ניסה לגזול את כלי הכסף?
ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו
בספה"ק תמהו על תשובתו של אדם ראשון להקב"ה: "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי" (בראשית ג יב), האם זוהי תשובה שמתאימה לאדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, שיתפתה כה מהר לדבריה של אשתו? אתמהה!
ותירץ: באמת אדם הראשון היה יכול להמציא ולבדות מלבו הרבה תירוצים, כדי להצדיק את מה שהמרה את פי ה' ואכל מעץ הדעת, אבל כל התירוצים שהיה ממציא היו רחוקים מהאמת. אדם הראשון העדיף לבחור במידת האמת ולומר את האמת לאמיתה, למרות חוסר ההיגיון והשכל הישר שבתשובה זו – לשמוע לקול אשתו כנגד ציווי ה'. הכל עדיף מאשר לכסות על האמת ולהוציא דבר שקר מפיו, ובזה עוד להוסיף חטא על פשע.
העניות והדלות ששררו בימים ההם בירושלים, לא פסחו על ביתו של הסבא, רבי יצחק דוד גרוסמן זצ"ל; בבית היו עשרה ילדים והיה צריך לדאוג לכלכלם. הסבא היה נוהג לומר בדרך צחות: יש לו תמיד התלבטות וספק: מה לעשות כשהילדים ישנים? אם יעיר אותם – אזי יבקשו לאכול "וכולם פותחים את פיהם"… ואם ישאיר אותם לישון – 'העולם' אומרים: כשישנים הרבה, גדלים! ואין להם מקום בבית…
יום אחד החליטה הסבתא לפתוח חנות קטנה למכירת תכשיטים. מהיכן היו לה תכשיטים למכור? הלכה וקיבצה את כל תכשיטי הזהב שקיבלה בתור כלה, פמוטי הכסף של שבת, כמה גביעי כסף, פרסה מפה לבנה על שולחן קטן סמוך לחלון הפונה לרחוב, וסידרה עליו את כל 'האוצר היקר' שהיה ברשותה.
יום שישי ערב שבת קודש, הסבתא הייתה עסוקה בהכנות לקראת שבת, בלית ברירה ביקשה מהסבא רבי יצחק דוד שיואיל לשבת בחדר החיצון, אולי יתמזל מזלם ויבוא אדם לקנות משהו. הסבא התיישב והחל לקרוא בחומש שנים מקרא ואחד תרגום. כדרכו בקודש נהג לקרוא בנעימות ובהתלהבות, והנה באותו הזמן עבר על פתח ביתם 'שייגץ' ערבי בן בליעל.
הגוי הציץ פנימה וראה שזה 'עת רצון'… בעל הבית שקוע בספרו ואינו שם לב כלל ממה שקורה סביבו, נכנס פנימה והתחיל לרוקן מעל השולחן את התכשיטים וכלי הכסף, והסבא המשיך בקריאת הפרשה ולא הרגיש כלל במתרחש. בהשגחה פרטית בדיוק נכנסה הסבתא לחדר, וכשראתה את הערבי מכניס לתוך שקית את כל האוצר היקר, הרימה את קולה ושאלתו לפשר מעשיו. הערבי לא נבהל, ובחוצפתו כי רבה, ענה שהוא קנה את כל התכולה ושילם עבורה. הסבתא פנתה לסבא ושאלה האם הגוי קנה את הסחורה? הסבא 'התעורר' וכששמע את השאלה – קפץ ממקומו ובקול היוצא מעומק הלב זעק ואמר: "ער זאגט, רחמנא ליצלן א ליג'ן!…" – הוא אומר, רחמנא ליצלן, שקר!…
(מתוך הספר 'לב ישראל')