מועד קטן ו
מה העצה שנתן הבית ישראל מגור לעשיר שלא חסר לו כלום מלבד שמחה?
באחד באדר משמיעין על השקלים
הגמרא במסכת (מגילה יג:) "אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים".
שואל הסטייפלר ב"קריינא דאיגרתא": לכאורה תמוה, מדוע היה צריך למצוא משקל נגד למעשה שקילת שקלי המן לאחשוורוש. בשלמא אם במעשהו של המן היה משום מצווה, היה צורך לפגום ולהחליש את זכות המצווה, על ידי עשיית מצווה נגדית של מתן שקלים לבית המקדש. כמו שמצינו (מלכים ב פרק ג) במעשהו של מישע מלך מואב שהקריב את בנו, וגרם בכך לקצף גדול על ישראל. אבל לכאורה במעשהו של המן לא היה כל מעלה, ואם כן מה צורך היה בשקלים כדי להחליש את מעשה המן?
ונראה לבאר על דרך הפשט, כיוון שעתיד המן לשקול שקלים בידי אחשורוש, ובדרך הטבע זו סיבה גדולה שיסכים אחשוורוש לרצונו של המן, לכן צריכים כלל ישראל לזכות גדולה כדי שיהיו ראויים לנס, ולפיכך הקדים מצוות שקלים שתעמוד לזכותם.
עוד יש לפרש, כיוון שאנו רואים כיצד יכול אדם לפזר ממון כה רב כדי להגשים את רצונותיו הרעים, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כמה גדולה החובה לפזר ממון בשביל קיום מצווה. זהו קטרוג על כלל ישראל, אשר כנגדו צריך את כפרת השקלים של מצווה.
(קריינא דאיגרתא)
השפת אמת (שקלים תרל"ד) אומר שמכיון שאמרו 'משנכנס אדר מרבין בשמחה' (תענית כט.), לכן אמרו 'באחד באדר משמיעין על השקלים' כי ע"י שיתן מנכסיו לאחרים, יזכה להרבות בשמחה. ומסופר על בנו ה'בית ישראל' מגור, שנכנס אליו אדם עשיר שמזונותיו מצויין לו בכבוד וברווח, בניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו, ולא חסר לו מאומה מלבד מידת השמחה, ובא לקבל עצה וברכה, ענהו הבית ישראל 'פתחת שקי – ותאזרני שמחה' (תהילים ל יב), ע"י שאדם יפתח את כיסו לפרנס אחרים משלו, יזכה להיות מלא שמחה, כי כך הוא טבע העולם, שהנותן למען אחרים מסיח דעתו מצרכי עצמו וממילא אפשר לשמחה לחול עליו.
(באר הפרשה)