מועד קטן ג
מה השיב החזון איש על העצה להפקיע מהקרקע שם בעלות ע"י הפקר בשמיטה?
שדך לא תזרע כלאים.
לעיל (ב:) דרשו בגמרא "אין לי אלא זורע, מקיים מנין, ת״ל כלאים שדך לא. והקשה הגאון מוילנא איך הופכים את הפסוק ואת ההסבר שלו, שמא הפסוק כפשוטו ואין לדרוש ממנו כלום.
ומפרש שקשה לגמרא למה כתוב "שדך", הרי זריעה אסורה אפילו בשדות אחרים. ועוד, מדוע כתוב "שדך לא תזרע כלאים", היה צריך לכתוב ׳לא תזרע שדך כלאים".
אלא על־כרחך לסמוך את "שדך" ל״כלאים" שכתוב לעיל מיניה, "בהמתך לא תרביע כלאים, שה"כלאים" הזה שייך גם למטה ל״שדך", שאפילו אם זרע אחר בשדך לא תקיים.
(פניני הגר"א)
החזון איש" היה מעורר את עובדי האדמה בארץ ישראל לשמר את מצות השמטה כהלכתה מבלי להסתמך על היתרים שונים. לדעתו אין שום היתר לח רש ולזרע בשנת השבע. פעם נכנס אליו רב אחד בשאלה: "הרי יש עצה להפקיר את הקרקע ולהפקיעה מחובת הבעלים"…
"אמנם כן" – השיב לו החזון איש, "אבל התורה עצמה איננה הפקר"…
(קובץ דרישה וחקירה)