מגילה יט
מדוע בפורים החיוב הוא לפי מקומו כעת ולא כיו"ט שני שלפי מקום מגוריו
הא קמשמע לן דפרוז בן יומו נקרא פרוז
המדרש (אסת"ר ה ה) על הפסוק (ד ז) ׳ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו' אומר: אמור להתך, לך אמור לה, בן בנו של קרהו בא עליכם, וכלשון הפסוק על עמלק 'אשר קרך' (דברים כה יח). וביאור הדברים הוא, שכל כוחו של עמלק לקרר את בני ישראל, שיחשבו על כל דבר כי אך 'במקרה קרהו' ולא בהשגחה מיוחדת בחשבון נפלא מאת אבינו רועינו. לכן כינס מרדכי את כל היהודים כדי לחזק אמונתם בבורא כל עולמים, להורות להם שקליפת עמלק האומרת שכל הנעשה בעולם אך ב׳מקרה׳ הוא בשקר.
יש שאמרו שלכן נפסק לגבי פורים שפרוז בן יומו קרוי פרוז (מגילה יט.), ואילו בשאר ימים טובים של גלויות נוהג האורח הבא מארץ ישראל לחו״ל ולהיפך כמקומו, כי בפורים הוא הזמן הראוי להשריש שהכל בחשבון שמים, וגם שהותו של אדם במקום הפרזים אף ליום אחד אינו במקרה ועראי – וכלשון בני אדם ׳פלוני נפל בטעות הנה', אלא ליום זה נשלח מן השמים להיות כאן, וכאן מקומו בזו העת לכל דבר וענין. וכמו שאמר הרה״ק האדמו"ר הזקן מסאדיגורא זי״ע שצריך כל אחד להאמין בכל מקום שהוא נמצא ששם היא חיותו, ואילו היה בזה הזמן במקום אחר – בטלה חיותו (באר הפרשה – אורות ישראל הובא בשם הרה־ק מרוז'ין זי"ע).