בהלכות הנלמדות היום בסדר הלימוד היומי בחפץ חיים (הלכות רכילות כלל ט סעיפים א-ב) מפרט רבנו הח"ח חמשה תנאים מתי מותר לספר רכילות כאשר הדבר לתועלת. בביאורים ומוספים של 'דרשו' מרחיבים בעניין זה ומביאים נידונים רבים מספרי הפוסקים בשאלות אלו, ונביא מעט מהם:
פועל במפעל או חנות, שלוקח את לקוחותיו של בעל הבית ומשכנעם לבוא לקנות ממנו באופן פרטי, כתב הגר"י זילברשטיין שמי שיודע מכך צריך לספר זאת לבעל הבית [על כל פנים כשהלה עשה זאת כבר כמה פעמים].
האם מותר למסור גנב למשטרה [שלא בשעת מעשה הגניבה]? כתב בשו"ת 'אגרות משה' שאם הם מענישים יותר מכפי העונש שעל פי דין תורה, כגון במאסר לכמה שנים, אסור למוסרו. אכן באופן שאם לא ימסרוהו ימשיך לגנוב, דעת הגר"י קנייבסקי, הגרי"ש אלישבי והגר"נ קרליץ שאף ה'אגרות משה' יודה שמותר למוסרו כדי למנוע את ההיזק בעתיד.
נהג שנוהג בחוסר זהירות, כתב ה'מנחת יצחק' שאחרי שהתרו בו והזהירו אותו, אם ממשיך לסכן אחרים מותר למסרו, ואף מצווה, משום שהוא נחשב כרודף. ודעת הגר"נ קרליץ שאם מה שלא נזהר היה מקרה יוצא מן הכלל, ובדרך כלל הוא זהיר, אין למוסרו אפילו אם בפעם הזאת היה הדבר בפשיעה, אך אם מצוי שאינו זהיר יש למוסרו. ובתשובות והנהגות כתב שמותר למוסרו, אך כדאי שיתרו בו רב העיר או הבית דין שאם לא ייזהר ימסרוהו, ואם בכל זאת לא נזהר מותר למוסרו. ולגבי להזהיר אנשים שלא לנסוע עמו – דעת הגר"ח קנייבסקי שנראה שאין היתר לפרסם ברבים שהוא נהג שאינו זהיר, אך מותר להזהיר את מי שבא לשאול אודותיו.
אדם שהוחזק שאינו משלם דמי שכירות – דעת הגרי"ש אלישיב שאסור לפרסם את שמו, מפני שהוא קצת אנוס, שהרי זקוק למקום לדור בו ואין לו איך לשלם, ואינו כהלוואה שאסור לו ללוות שאין לו אפשרות להחזיר, ואפי' יפרסמו את שמו לא תיגרם לו עוולה, שכן לא ילוו לו וילך יחזר על הפתחים, ולכן הורה שיפרסמו רק שיש שוכרים שאינם משלמים, וכל משכיר יברר אצל המשכיר של שוכר זה בדירתו הקודמת האם שילם או לו.