מגילה כג
מהו דבר שגדולי הדור לא יכולים?
כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה
הגמרא אומרת שכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, כתיב הכא "ונקדשתי בתוך בני ישראל" וכתיב התם (במדבר ט ו) "הבדלו
מתוך העדה הזאת", מה להלן עשרה אף כאן עשרה.
מכאן רואים אומר הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע את גודל ערכו וחשיבותו של כל איש מישראל, שהרי אף אם יתכנסו יחדיו תשעה גאוני עולם צדיקים וחסידים, לא ניתן להרכיב מהם "מנין" לתפילה בציבור, ואילו עשרה יהודים פשוטים, אף אם הם עמי הארצות, יכולים להצטרף למניין ולאמירת "קדושה".
(גליון נר רחמים)
מובא בשם הגר׳׳ח מבריסק שאין קדושה פחות מעשרה מישראל שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', והנה מלאכים אפילו
לרבבות אינם מנין שיכולים לומר קדושה שהרי אין קדושה רק בעשרה ישראלים, ולכן רק אחר שישראל מקדשים יכולים המלאכים
לקדש בשמים.
והוסיף לבאר שזהו הנוסח 'כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה עם עמך קבוצי מטה' רק כאשר יש בישראל קבוצי מנין אזי
יחד עם ישראל אומרים המלאכים שירה יחדיו, מבהיל כח מנין של ישראל, וא״כ ישראל רק מקרי״ס נהפכו לצבור שאמרו שירה
שהוי דבר שבקדושה, ושוב תלויים המלאכים בהם.
סיפר הגאון רבי מרדכי פרוינדליך זצ"ל: מעשה ביהודי, אשר בעקבות שרשרת של עיכובים בלתי צפויים – מצא את עצמו בשעת לילה מאוחרת, הרבה אחרי חצות, בדרכו אל השטיבלאך שבשכונת 'זכרון משה', כשהוא מבקש להתפלל תפילת ערבית במנין. בשעה זו, הסיכוי למצוא עשרה יהודים אשר טרם התפללו תפילת ערבית – היה נראה קלוש למדי: כאשר הגיע אל השטיבלאך, הוא מצא שם שני יהודים בלבד, וגם הם כבר עמדו לעזוב את המקום, לאחר שנואשו מהסיכוי למצוא מנין לתפילה.
אולם מיודענו, אשר הקפיד מאז ומעולם על תפילה במנין בכל מחיר, לא הסכים להרים ידיים ולוותר. הוא התחנן בפני אותם שני יהודים כי ימתינו עוד שעה קלה, תוך שהוא מתחייב כי ידאג למנין כדת וכדין. במקביל, התקשר הלה לתחנת מוניות קרובה, והזמין שבע מוניות אל השטיבלאך, תוך שהוא מבקש מראש המתנה של רבע שעה במקום…
מאחר ומדובר היה בשעת לילה מאוחרת, לא חלפו אלא רגעים ספורים עד שהגיעו המוניות למקום. מבלי לאבד רגע, ביקש מיודענו מהנהגים כי יואילו להצטרף ולהשלים מנין בשעת ההמתנה, חילק כיפות לאלו מביניהם שלא היו שומרי תורה ומצוות, וכך, החלה עד מהרה התפילה במנין של יהודים יקרים, אשר חלקם זכו בעקבות כך להתפלל תפילת ערבית, אחרי תקופה ארוכה בה לא זכו לכך…
רבע שעה לאחר מכן, הסתיימה התפילה, ומיודענו שלף את ארנקו וביקש לשלם לנהגי המוניות את המגיע להם. אולם כאן, ציפתה לו הפתעה: כל הנהגים, עד האחרון שבהם, סירבו לקבל כל תשלום. "אנו גובים תשלום על עבודה, ואילו תפילה – אינה עבודה!", הבהירו הללו, ושלושה מביניהם אף הכריזו כי מאותו היום ואילך יפקדו את בית הכנסת מדי ערב…
הרי לנו דבר פלא: יהודי, גם אם הוא רחוק מתורה ומצוות – מכיר בכך שהמצוות הינן בגדר 'זכות' ולא בגדר 'עמל'!
ובכן, נקודה זו רמוזה בדבריו של בלעם הרשע, שאמר כי "לא ראה עמל בישראל" (במדבר כג כא), כלומר, בלעם הזכיר את מעלתם של ישראל, שבכל המצבים אינם מתייחסים אל המצוות כ'עול' וכ'עמל' – אלא כזכות גדולה ונפלאה!