מגילה כב
מדוע הקפיד הגר"י זילברשטיין לשבת על כסא מס' 13?
ואבן משכית לא תתנו בארצכם
בספר החינוך (מצוה שמט) כתב: שלא נשתחוה על אבן משכית אפילו לשם ברוך הוא. שנאמר (ויקרא, כ״ו אי) ׳ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה׳. ואבן משכית תקרא אבן מצוירת, וכן אבני גזית מגוררות במגירה בכלל איסור אבן משכית. ומשרשי המצוה, כתב הרמב״ם זכרונו לברכה שהוא לפי שהיו עושין כן לעבודה זרה, ישימו אבנים מצוירות במלאכה נאה לפני הצלם, והיו משתחוים עליה לפניו.
וא"כ, משורשי מצוה זו אנחנו למדים על החיוב להתרחק, כמידת האפשר, מכל מה שקשור לעבודה זרה, שלא יחשדו בו.
מספר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: כאשר היינו בשוויץ, ונסעתי ברכבת או באוטובוס, היה לי חשק מיוחד לשבת תמיד על כסא שנשא את המספר 13. לחבריי שראו זאת, והתפלאו, הסברתי שאני נוהג כך מפני שלשוויצרים יש משהו נגד מספר זה, מצד העבודה-זרה שלהם. ולכן, כדי להתרחק מכל השפעה, וגם כדי שלא יחשדוני על כך, אני מקפיד לשבת דווקא על כסא 13 כשהחברים המשיכו ושאלו, מדוע להיות שונה? אם אף אחד לא יושב על כסא זה, למה אנחנו צריכים לשבת עליו? השבתי, ששאלה מעין זו נשאלה גם אצל מרן הגרי״ח זוננפלד זצ״ל. מרן זצ״ל הקפיד תמיד ללכת עם ׳המדים הירושלמיים׳ שלו, הלא המה הבגדים שאפיינו את אנשי ׳הישוב הישן׳ בירושלים. כששאלוהו ׳למה להיות שונה', השיב במשל, לאדם שיכנס לדיר-כבשים בבגדים מחויטים, כשהוא לבוש בחליפה מהודרת, וענוב בעניבה מובחרת ואיכותית. והיה אם ישאלוהו מדוע הנך לבוש בצורה כה חגיגית, הלא הכבשים אינן ענובות בעניבה?… וכי יש מה להשיב על שאלה זו, חוץ מאשר להתגלגל מצחוק… הלא כל אחד, מבין שאין מה להשוות בין בני אדם לכבשים… ׳כך אני מתייחס, אמר הגרי״ח זצ״ל, לכל אלה ההולכים מסביבי, ואינם לבושים בבגדים התואמים את עבדי השם, ומדוע שאתחשב בהם, ובדעותיהם׳? וכך נהגתי גם אנכי בהיותי בשוויץ.
(מצוות בשמחה ויקרא עמ' תשלב)