מגילה יז
מדוע בירר הגאון רבי איסר זלמן מלצר את דינה של 'סירכא בפסי ביראות'?
שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה
מספרים על מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שפעם שאל בחור מה דינה של "סירכא בפסי ביראות"… הבחור לא ידע להשיב וטען שלא למד עירובין.
חייך רבי איסר זלמן ואמר: גם בלי ללמוד עירובין עליך לדעת מה הם "פסי ביראות" ," שיהיה לך מושג בענין! [סביב בורות המים, תיקנו חכמים להעמיד ארבע פסים – עמודים, ועי"ז הותר לטלטל שם]. "סירכא", לעומת זאת, הוא בכלל מושג הלקוח מהלכות שחיטה שבמסכת חולין. או אז, היית מבין שהשאלה מה דינה של 'סירכא בפסי ביראות' אינה אלא בדיחה בעלמא, שמי שאינו תופס זאת – סימן שלא קיבל מימיו אפילו מושגים מינימליים בשני חלקים חשובים אלו מהתורה… גם מי שלא למד עירובין מעולם צריך שיהיה לו לכל הפחות "מושגים" בעירובין, שידע לפחות מהו "פסי ביראות" ושידע ש"סירכה" לא קשורה אליה.
כל מקצוע בתורה גם אם איננו לומדים אותו אבל מעט 'אינטליגנציה' צריך שיהא לכל אחד.
הקדמה זו נועדה להבהיר נקודה אחת: גם אם איננו יכולים להגיע לידיעת נושא התפילה כולו על בוריו, אבל קצת 'אינטליגנציה' צריך שתהיה לנו. מוכרחים 'לקבל מושגים ,'איזושהי ידיעה על המבנה הכללי והתוכן של התפילה. הגמרא במסכת מגילה (יז:) מבארת בהרחבה את ענין סדר הברכות שבתפילת שמונה-עשרה, את הקשר בין כל ברכה לברכה שבאה אחריה, ומדוע נקבעה הברכה דווקא ראשונה, שניה, שביעית או שמינית, ולא לפני או אחרי כן וכו', יעויין שם.
ומקובלנו בשם הגה"צ רבי איצל'ה פטרבורגר זצ"ל שלימוד גמרא זו, הוא סגולה לכוונה בתפילה. מי שינסה זאת יווכח לדעת עד כמה הדברים נכונים, ויזכה לכוון יותר טוב בתפילתו לפחות יומיים-שלושה [שזה הרבה זמן ביחס לכוונה בתפילה!].
מדוע זה כך? כי כאשר אדם רואה סדר בדברים, איך ברכה אחת קשורה לחברתה הקודמת לה – הדבר נותן לו 'גישמאק' אחר בתפילה. כשיודע הוא שדעת קשורה לתשובה, תשובה קשורה לסליחה, סליחה לגאולה, ולרפואה וכן הלאה, הכל בנוי כאריח על גבי לבנה – יש לו טעם והנאה בתפילתו.
(הגה"צ ר' שמשון פינקוס זצ"ל זצ"ל)