לכבוד ימי פרשיות ה"שובבים", מסביר האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, על חובת הימים, והיכולת להשיג השגות רוחניות בתקופה זו – היסודות: על האדם להיות איתן בדרכו, להתחזק דבקות בחכמי התורה ובצדיקים, ולעמול על בירור האמת

סדרת אגרות מיוחדות נשלחו במהלך השבוע האחרון, לרבבות תלמידים וחסידים, בבתי המדרש של "שובה ישראל", ובהם דברי חיזוק וקבלות טובות לימי ה"שובבים", כאשר באגרות עצמן יש איזכור לנושאים בהם יש להתחזק,
בין הדברים כתב האדמו"ר יסודות שמהווים הכוונות לכל אדם, בימים הקדושים הללו, וכך ביקש:
יַקְפִּיד הָאָדָם לִהְיוֹת אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ וְשׁוּם רוּחַ בָּעוֹלָם לֹא תְּשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ בְּעִנְיָנֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְהִנֵּה מָצָאנוּ שֶׁהָעֵץ הַיְּחִידִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל הַרְכָּבָה שֶׁל עֵץ מִמִּין אַחֵר הוּא הַזַּיִת, מֵחֲמַת מַעֲלָה גְּדוֹלָה זוֹ זָכָה לִהְיוֹת הָעֵץ הַיְּחִידִי שֶׁלֹּא נִמְחָה בַּמַּבּוּל וּמִמֶּנּוּ מַדְלִיקִים אֶת הַמְּנוֹרָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, יַעַן כִּי לֹא הִשְׁחִית אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ (וַיִּקְרָא רַבָּה לא ח).
וְהִנֵּה אָנוּ נִמְצָאִים בְּדוֹר שֶׁל עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, שֶׁהַשָּׂטָן מְבַלְבֵּל וּמְעַרְבֵּב אֶת הַדֵּעוֹת וְאֶת הַמַּעֲשִׂים. וּמִי שֶׁהוּא אֵיתָן וְלֹא מְקַבֵּל הַרְכָּבָה שֶׁל עֵץ מִמִּין אַחֵר, נִשְׁאַר וְיִשָּׁאֵר אֵיתָן וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּשׁוּב הַשֵּׁם לְצִיּוֹן בִּמְהֵרָה.
באגרת נוספת כתב הרב: עַל הָאָדָם לָדָעַת מֵהַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּנוּ הקב"ה, שֶׁבְּכָל דּוֹר וְדוֹר הֶרְכֵּב הַבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מִשְׁתַּנֶּה עַל פִּי דַּרְגַּת הַדּוֹר.
וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הַקַּדְמוֹנִים (חֶמְדָּה גְּנוּזָה עַמּוּד תתנ) מְקֻבָּל אֶצְלֵנוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ, שֶׁהַבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה הֵמָּה צַדִּיקֵי הָעוֹלָם וְהֵמָּה דָּנִים שָׁם, וְדוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה דּוֹר זֶה כְּדוֹרָם שֶׁל צַדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים, וּבְחַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּהֵא הַבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה מֵהַצַּדִּיקִים הַמַּכִּירִים עֵרֶךְ הַדּוֹר לְדוּנָם לִזְכוּת, וְלֹא לְפִי עֵרֶךְ הָרִאשׁוֹנִים.
וְכָךְ מָצָאנוּ, כְּשֶׁעָלוּ עַם יִשְׂרָאֵל מִבָּבֶל גָּזְרוּ עַל עַצְמָם לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. גְּזֵרָה זוֹ נִכְתְּבָה עַל קְלָף וְנֶחְתְּמָה עַל יְדֵי בֵּית דִּין, וּקְלָף זֶה הֻנַּח בָּעֲזָרָה כְּשֶׁהוּא גָּלוּל וְחָתוּם. לְמָחֳרַת הַיּוֹם בְּעֵת שֶׁפָּתְחוּ אֶת הַקְּלָף מְצָאוּהוּ חָתוּם עַל יְדֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה. (מוּבָא בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא פָּרָשַׁת וַיְחִי ח)
וְהִנֵּה בְּדוֹר זֶה שֶׁכָּל הַמַּשְׁמָעוּיוֹת שֶׁל הַחַיִּים מִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל יוֹם וְיוֹם, צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת בָּהִיר בְּדַעַת וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל רַבּוֹתָיו הֵיכָן לְקַבֵּץ אֶת כָּל כּוֹחוֹתָיו, מִרְצוֹ וְלִמּוּדָיו כִּי מֵהַשֵּׁם יָצָא הַדָּבָר, "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים" מָה הַיְּסוֹדוֹת שֶׁל הַדּוֹר.
וְלָכֵן עֲשֵׂה לְךָ רַב, שֶׁיּוֹדֵעַ מָה הַבֵּית דִּין שֶׁל הַדּוֹר דּוֹרֵשׁ בַּשָּׁמָיִם מֵהָאָדָם, וְעַל מָה יֵשׁ רַחֲמִים וְעַל מָה יֵשׁ דִּין, וּבִזְכוּת זֶה נִזְכֶּה לְמִתּוּק הַדִּינִים.
יסוד נפלא ונוסף שביקש הרב מתלמידיו הוא היסוד הבא: אָדָם שֶׁמְּעֻנְיַן לְדַעַת וּלְבָרֵר דָּבָר עַד תֻּמּוֹ בְּכָל עִנְיָן, יַקְפִּיד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל בֵּרוּר יִהְיֶה לוֹ מַעֲנֶה עַל שֶׁבַע שְׁאֵלוֹת וְאֵלּוּ הֵן:
א. מִי; ב. מָה; ג. לְמִי אוֹ אֶת מִי; ד. מָתַי; ה. אַיֵּה; ו. אֵיךְ; ז. וְלָמָּה.
וּכְשֶׁיֵּדַע הָאָדָם לְהָשִׁיב כַּהֹגֶן עַל שֶׁבַע שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ, כְּבָר נָפְלוּ לְפָנָיו שֶׁבַע חוֹמוֹת יְרִיחוֹ "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" וְנִגְלֶה כָּל מִסְתּוֹרִין לְפָנָיו, כָּל רָז לָא אֲנִיס לֵיהּ, וּמִמֵּילָא רוּחָא שְׁמַעְתְּתָא וְכָךְ תַּעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּרְצֶה לְבָרְרוֹ עַד תֻּמּוֹ, ע"כ (בְּסֵפֶר "חֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ" לְבַעַל הַתִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַל הַמִּשְׁנָיוֹת).
וּבְיָמִים אֵלּוּ שֶׁהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, יֵשׁ כֹּחַ גָּדוֹל בְּבֵרוּר הָאֱמֶת וְלִחְיוֹת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת.