מגילה ח
האם שייכת טומאת צרעת בזמננו?
והנה נרפא נגע הצרעת
בהקדמת תפארת ישראל למס' נגעים (אות לט) כתב: "ומימי תמהתי למה אין נוהגין כן [-להראות נגעים לכהן] בזמן הזה, וזכרתי ימים מקדם שבילדותי הצעתי תמיהתי זו לפני הגאון הגדול מוה"ר עקיבא איגר זצוק"ל, והשיבני שגם הוא תמה על דבר זה ושאין לו תירוץ המתקבל על הדעת".
והרדב"ז בפירושו על הרמב"ם (הלכות תרומות פ"ז ה"ט) כותב שהטעם הוא מפני שאין עתה בינינו כהן מיוחס. וכן כתב באיילת השחר, שכיוון שאין לנו כהנים מיוחסים אי אפשר לסמוך על חזקת כהונה כדי לעבור על כמה לאווין כמו העברת תער על הזקן והפיאות. ובשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן קלח) כתב הטעם, משום שאין לנו מי חטאת. ובספר אור שמח (פי"א מהלכות טומאת הצרעת ה"ו) כתב, משום שאין יודעים מהי תולעת השני.
בשו"ת שאלת יעב"ץ (ח"א סי' קלח) כתב שלדעתו עדיין שייך צרעת באדם בזמן הזה גם בארץ ישראל וגם בגלות. ועוד כתב שלדעתו רק במסופק נגע צריך כהן, אבל בודאי נגע אין צריך כהן ונטמא מאליו רח"ל.
ובאילת השחר מביא מספר תולדות אדם (ח"ב פ"ב) שפעם זרחה צרעת קטנה על רגל הגר"ז (רבי זלמלה מולוזין זצוק"ל) והרופא אמר שצריך לחתכה, אך הגר"ז טען שיש לה מראה בהרת, ולדעתו איסור לאו של קציצת בהרת נוהג גם בזמן הזה, עי"ש. והיינו שדעתו שאע"פ שאין לנו כהן הראוי לראות נגעים מ"מ אסור לקצוץ בהרת.
ובספר 'כרם אליעזר' (נגעים) כותב: "אכן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לי בענין מי שיש לו פצע שיש בו שינוי מראה לובן, האם הוא צריך לחוש שהוא נגע ואסור לו לרפאותו – שבזמן הזה אין בקיאים במראות וא"צ לחוש. ושוב שאלתי אותו מדוע א"צ לחוש, והרי הוא ספיקא דאורייתא ואית לן למיזל לחומרא, וענה לי בזה"ל: א"צ לחוש ורוב המראות אין מטמאין".
(דרשו)