מגילה ז
על מה כתב החפץ חיים שהוא 'ביאור נחמד'?
מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי
המשנה ברורה (סי' תרצה סק"ד) מביא את פירושם של הט"ז והגאון מוילנא: "שזה מפלה ראשונה שניטל נקמה רבה ממנו, ועוד טובה יתרה מזה, גדולת מרדכי שבירכו הקדוש ברוך הוא שעלה למעלה ראש. והנה קודם שנשתכר נתן בודאי תודה להשם יתברך על שתי הטובות, ועל כן אמרו חז"ל שלא יפסיק מלתן שבח על זה בשמחה, עד שיבוא לידי כך שלא יבחין עוד מה בין טובה זו לזו. ובשער הציון (שם סק"ה) הביא עוד בשם המגן אברהם שפירש בשם יש אומרים, ד'ארור המן' בגימטריא תק"ב, כמו 'ברוך מרדכי', ומשנשתכר עד שלא ידע לחשב הגימטריא, פטור מלהשתכר עוד.
ומוסיף וכותב החפץ חיים בשער הציון (שם סק"ה) 'ועיין ביד אפרים ביאור נחמד בזה' – שווה להסתכל ביד אפרים ולוּ רק כדי לקבל מושג מה זה 'נחמד' אצל החפץ חיים.
וכך כותב היד אפרים (שם ס"ב):
ולי הצעיר נתפרש בחזיון לילה שהכוונה הוא, שעיקר החיוב של המשתה הוא שיהיה שרוי בשמחה, כדכתיב (תהילים קד טו) 'ויין ישמח לבב אנוש', ומחמת שיהיה שרוי בשמחה, יהיה חדות ה' מעוזו, ויתן תודות והלל לה' על הנס מתוך הרחבת הלב, ועל דרך שאמרו (סנהדרין לח.) אגברו חמרא אדרדקי כו', ולכן אין לו להשתכר יותר מדאי, שיתבלבל דעתו ולא יכיר בתוקף הנס כלל.
וזהו שאמרו חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו', הך עד הוא ולא עד בכלל. ור"ל שגדר חיוב השתיה בזה לבסומי עד גבול דלא ידע כו', שמן הגבול הזה והלאה הוא ביטול כוונת חיוב שחייבו חכמים לבסומי כדי שיתן הלל והודאה. שכיון שיתבלבל דעתו כל כך דלא ידע בין ארור המן כו', פשיטא שאין בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס.
ואתבונן אליו בבוקר וראיתי כי נכון הוא. ומיושב בזה מה שבש"ס (מגילה ז:) סמכו לו ענין עובדא דרבה ורבי זירא דעבדו סעודת פורים בהדדי כו', שלכאורה הוא מעשה לסתור, וקצת פוסקים כתבו שהכוונה הוא שמזה יש ללמוד שאין הלכה כרבא בהא, ולפי מה שכתבתי י"ל דאדרבא מייתי סייעתא מזה שמה שחייבו לעשות אותם ימי משתה ושמחה, גבול יש לו שלא ישתכר יותר מדאי, דהא קמן דרבה ורבי זירא כו', ולפי שלא נשמרו מלעבור הגבול בא הדבר לידי סכנה, לכך יש ליזהר שלא לבסומי רק עד הגבול הזה דלא ידע כו', ולא יעבור.
ביאור נחמד…