מגילה ה
איזה בחור בישיבה לימד הפונביז'ער רב להיות קבלן?
אי זו היא עיר גדולה? – כל שיש בה עשרה בטלנין
בשעתו נחוגה באולמי וגשל חתונתו של אחד מבחירי ישיבת פוניבז', היו שם הרב מפוניבז', המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, רבי דוד פוברסקי, הרב שך. בסעודה ניגש דוד החתן, איזה פרופסור מדרום אפריקה, אל הרב מפוניבז', מוטרד: "ממה יתפרנס הזוג", שאל. "ממה הם יחיו?"
"אל דאגה!" הרגיעו הרב, "הוא למד מקצוע בישיבה. הוא קבלן מצליח, בונה בתים!"
"אה", נחה דעתו וחזר למקומו.
הביט הרב מפוניבז', וראה שאני מסתכל עליו ככה, בתימהון. אמר בהתרגשות: "וואס קוקט איהר מיר אזוי, מה אתם מסתכלים בי כך, הלא זו האמת לאמיתה! גמרא מפורשת היא (ברכות סד.) על הפסוק: "וכל בניך לימודי השם ורב שלום בניך" (ישעיה נד יג), אל תקרי "בניך" אלא "בוניך"!
"זאלט איהר וויסן", התרגש הרב מפוניבז', "זהו פשט, ולא דרוש! הנה, אשאלכם, איזו היא העיר הגדולה? מוסקבה, פטרבורג? לונדון, פריז?! כפרים נידחים הם! הלא כך אמרו בגמרא (מגילה ה.): איזו היא עיר גדולה, כל שיש בה עשרה אברכים העוסקים בתורה בבית המדרש. פחות מכן, הרי זה כפר!
מוסקבה היא כפר עם מיליון בקתות, ראדין היא עיר!
תל אביב רבתי היא כפר ענק, וכל רחוב בבני ברק הוא עיר!"
התרגשותו של הרב מפוניבז' הרקיעה שחקים, איך זהרו פניו, איך נצצו עיניו! " ולא סתם עיר, אלא עיר בירה! אברך זה בונה ארמון תפארה!
אִמרו נא, איזו העיר היפה בעולם? אני אומר לכם, ושוב: גמרא מפורשת היא, עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו (קידושין מט:), ופסוק מפורש: "הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי, משוש לכל הארץ" (איכה ב טו). ומה היה יופיה, שמעולם לא לן בה אדם ובידו עוון, תמיד שך של שחר מכפר על עוונות של יום (מדרש תהילים מח), זהו היופי האמיתי –
אמור מעתה, אברך זה, וחבריו, האם אינם קבלנים. בוני ערים וארמונות?!" והבנתי, שמה שנראה בעינינו סכה ואהל, במבט של תורה הוא צור חלמיש –
ולהפך, ארמונותיהם וטירותיהם, כבקתות של קש הם בעינינו!
(והגדת)