תענית טו
אור זרוע – וכי שייך לזרוע אור?
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה
הגמרא מביאה את הפסוק שבתהילים "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צז יא). ולכאורה קשה וכי היכן ראינו שזורעים אור, הלא חיטים ושעורים זורעים, ולא אור?
ומפרש זאת ראש ישיבת פורת יוסף הרה"ג רבי יהודה צדקה זצ"ל אמנם אפשר להבין זאת על פי בהקדם ההלכה הידועה שכתבה הרמב"ם בהלכות גרושין (פ"ב ה"ב) בדין "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". והשאלה ידועה איזה רצון הוא זה כשאומר רוצה אני על ידי כפיה?
אמנם הסביר לנו הרמב"ם נקודה נפלאה בנפש הישראלי, כל אדם יהודי יש לו רצון בפנימיות שלו לעשות רצון ה', אלא שלפעמים נערם על הרצון אבק רב מתוך תאוות, או עבירות, וכיון שהרצון הזה מכוסה בשכבה עבה של אבק אין הוא מתעורר. אבל כשמכין אותו, מנערים ממנו את האבק הזה ועל ידי כך מתגלה הרצון האמיתי שלו ואומר "רוצה אני" בכל לבו. עד כאן דבריו המופלאים של הרמב"ם.
ועל פי דבריו אלו אפשר להבין את הפסוק "אור זרוע לצדיק". כל יהודי הוא בחינת צדיק ויש לו אור זרוע בתוכו, אמנם האור הזה לא מתגלה מפני השכבה של התאוות שיש לו, הוא רק זרוע בתוכו, וכשיבוא הזמן הוא מתגלה, ואז "ולישרי לב שמחה".
(הגדת קול יהודה – מאמר חנוכה)