תענית יב
מדוע גזר הרב מבריסק על בחור נובהרדוק'ער לאכול מיד בתחילת צום ט' באב?
חל תשעה באב להיות בשבת
כתב בספר חמדת צבי (פר׳ יתרו) בשם החידושי הרי״ם זצ״ל: ששבת קודש יש בה מדת עין טובה, שבמה שיש בה רוצה להנות לאחרים, ועל כן אם בא בשבת יום טוב, נותנת לו משלו, כגון ראש חודש ניתן לו תפלת מוסף, ואם בא יום טוב בשבת נותנת לו גם תפלת שחרית, ואם בא בו יום הכפורים נותנת לו את כל התפלות והווידויים כדי שיתכפרו בני ישראל בשמחה, אבל אם בא בשבת יום מרה שחורה לא מניחה לו להיות בגבולה, כגון אם חל יום תענית בשבת, הרי השבת דוחה את התענית, ומכל שכן אם בא תשעה באב, כמו שאמרו חז״ל (תענית כט:) שיאכל בשבת כסעודת שלמה בשעתו.
מסופר על הרב מבריסק זצוק"ל: פעם אחת, בהיותו בעיירת המרפא, שהה שם בחור מישיבת נובהרדוק שאף הוא בא להתרפאות כמו שנהוג היה באותם הימים לאגור כוחות בעיירות נופש אלו.
באותה שנה חל תשעה באב בשבת ונדחתה התענית למוצאי שבת. מיד במוצאי השבת קרא הגרי"ז לאותו בחור נובהרדוקער וציווה עליו להבדיל על חמר מדינה ולשתות. לתמיהת הסובבים מה ראה על ככה, ביאר הגרי"ז: בחור מישיבת נובהרדוק, אשר חרטה על דגלה את ההתנזרות מהנאות העולם ואת ההסתפקות במועט, שהוצרך ובא לעיירת מרפא, על כרחך שהוא חולה מסוכן במצב של פיקוח נפש ואם כן אסור לו למנוע את עצמו מאכילה ושתיה אפילו שעה קלה…
(דרשו – הרה"ג ר' מיכאל ספראי שליט"א)