תענית ז
כיצד יעקב אבינו לא הושפע מסביבתו הרעה בבית לבן?
יערף כמטר לקחי, וכתיב תזל כטל אמרתי! – אם תלמיד חכם הגון הוא – כטל, ואם לאו – עורפהו כמטר
יש לשאול, מדוע פותחת התורה בתלמיד שאינו הגון? לכאורה היה מתאים יותר לעסוק בראשונה בחלק הטוב, היינו התלמיד ההגון? ותירץ הגר״ח קנייבסקי ואמר, שהתורה מלמדת אותנו כאן כלל יסודי בהלכות חינוך, והוא שאם ברצוננו לראות את בננו צומח כתלמיד הגון, הרי שלפני הכל צריך לסלק ממנו את החברים הרעים, העלולים להזיק לו ולנשמתו ולקלקל את כל מה שלמד עד הנה.
טיהורה של החברה אינו ״עוד״ תנאי בחינוכו של הילד, אלא יסוד היסודות ושורש עבודת החינוך, שכן כל עוד יהיו לו חברים שאינם מהוגנים, הוא לא יצליח — גם אם ירצה לקלוט את דברי התורה שמלמדים אותו. כשם שלפני הזריעה מנקשים את גידולי הפרא, כן גם יש לסלק את החברים המושחתים מן הבן, עוד לפני כניסתו לבית המדרש.
(טובך יביעו ח״א ע׳ קלג)
וכדאי כהקדמה לצטט באריכות ממאמרו הנפלא של הסבא מנבהרדוק זצ״ל בספרו מדרגת האדם (מאמר בקשת השלימות) מלמד אותנו על כוחו הגדול של מי שנמצא בתוך חבורה טובה. ״עד כמה גדולה מעלת החבורה יש לנו להתבונן במה שאמרו בשם רבי ישראל סלנטר זצ״ל: ״אם יספרו לי על חבורה של שלושה חסידים מכל נפלאות שיוכל להיות, אפילו כי המה פרחו באוויר, אאמין עליהם, כי גדול כה החבורה שיכולה להגיע לכל דבר!״.
ואמנם שזה דבר חדש בדעת האדם, כי לפי מושכל ראשון יוכל האדם להבין ענין החבורה כמו מי שמערב שלוש צנצנות מים פושרים, שאין תערובתם מגדיל החמימות, וכמו זה, לכאורה, יכול האדם לחשוב שגם החבורה של יחידים לא יכולה להיות גדולה מכה היחידים ואין בכלל אלא מה שבפרט. אבל באמת ענין החבורה שונה מכל וכל מהמשל, כי החבורה יכולה להשיג גם מה שאין כל יחיד ויחיד מהחבורה יכול להשיג.
וכמו שאם נרצה להסיק תנור בעצים, אז אם נסיק בחתיכת עץ אחת, לא יתחמם התנור, וגם אם נסיק בחתיכות הרבה בזה אחר זה, העצים יִכְלוּ והתנור לא יתחמם, ורק אם נחבר חתיכות הרבה ונסיק אותם בבת אחת, אז תגדל המדורה ותתחמם התנור.
ולכאורה יש להקשות, ממה שמצינו אצל יעקב אבינו ע״ה ששלח לעשיו (בראשית לב ה) ״עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים״ כלשונו של רש״י בשם מדרש האגדה. ואיך הדבר תואם עם מה שמבואר ברמב״ם בהלכות דעות (פ״ו ה״א): ״דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו ונוהג במנהג אנשי מדינתו". איך וכיצד הצליח יעקב אבינו ע״ה לדחות מעליו את ההשפעה השלילית שהיה בבית לבן?
ואמר המשגיח רבי מתתיהו סלומון (ועי׳ במתנת חיים מאמרים ח״א) שיש יסוד נפלא שטמון בדברי הרמב״ם עצמו, והוא – כי המדייק בלשונו הזהב של הרמב״ם זצ״ל יראה בדבריו שיש שני מקורות של מוקדי השפעה על האדם, שהרי בתחילה כתב כי דרך ברייתו של אדם להיות נמשך "אחר ריעיו וחבריו״ ואחר כך הוסיף: ״נוהג כמנהג אנשי מדינתו״, ולכאורה הם שני ענינים שלא באים תמיד כאחת.
נמצא לפי זה שמבואר בדברי הרמב״ם זצ״ל שישנן שני מיני סביבה: יש ״סביבה פיזית״, היינו האנשים הסובבים אותו בשוק והוא בא במגע עמהם תמיד אף שאין לו שום קשר נפשי איתם ומכל מקום משפיעים עליו, והם אשר כינה אותם הרמב״ם זצ״ל בשם ״אנשי מדינתו״. אבל יש ״סביבה נפשית״, מה שהאדם בונה לעצמו קשר נפשי עם רעים וחברים והם מהווים את כל עולמו עד שהוא מתייחס רק עמהם ושולל את האנשים הסובבים אותו בשוק, ואלה הם ״ריעיו וחבריו״ ככינויו של הרמב״ם זצ״ל וסביבה כזו מושכת אותו בלבו, אף שמקורה במקום אחר, בכל אופן היא משמשת כתריס בפני השפעת המדינה שהוא חי בתוכה. ורק מי שאין לו רעים וחברים טובים ונמצא במדינה שמנהגיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך הישר, עליו אמר הרמב״ם זצ״ל שיצא למערות ולחוחים ולמדברות!
ואולי לפי זה אפשר לומר שלפיכך יעקב אבינו ע״ה הלך לישיבת 'שם ועבר' לפני ביאתו לבית לבן, כי הוא חשש מההשפעה השלילית שעלולה להיות בבית לבן ולכן הקדים ליצור לעצמו חוסן נפשי על ידי שהטמין עצמו בישיבה במשך י״ד שנה. ובפשטות התקשר בנפשו אל הישיבה ומשם באו ה״ריעיו וחבריו", כך יכול היה לעבור את הניסיונות הדבים שעמדו לפתחו בבית לבן.
(תורה דיליה עמ' קסז)