תענית ו
מתי אין האדם מחויב להאכיל את בהמתו לפני שיאכל בעצמו?
ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול
תימה, הלא חז"ל דרשו (ברכות מ.) "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך – ואכלת ושבעת'", ומדוע אפוא נאמר כאן "לכם לאכלה" ורק אח"כ "ולבהמתך ולחיה"?
אלא שכתבו הפוסקים שאיסור אכילת האדם קודם בהמתו הוא רק באופן שיש לבהמה מאכל בפני עצמו ולאדם יש מאכל בפני עצמו, שאז מוטל עליו להאכיל את בהמתו בתחילה. אך האדם אינו מחויב להאכיל את בהמתו במאכל של האדם קודם שהוא עצמו יאכל.
והנה לגבי פירות שביעית פסק הרמב"ם (פ"ה משמיטה ויובל ה"ה) "פירות המיוחדין למאכל אדם אין מאכילין אותן לבהמה לחיה ולעופות. הלְכה הבהמה מאליה לתחת התאנה [- מאכל אדם] ואכלה – אין מחייבין אותו להחזירה, שנאמר 'ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול'".
כעת יובן הפסוק היטב: כיון שהפסוק מדבר על בהמה שהלכה לאכול מאכל אדם, הרי באופן זה אין האדם מחויב להקדים אכילתה לאכילתו, ולכן נכתב "לכם לאכלה" ורק אחר כך "ולבהמתך ולחיה"…
[תורת הקריה – ייטב לב]
סיפר הגה"צ רבי יצחק שלמה אונגר זלה"ה: הגה"צ רבי חיים אלעזר שפירא בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זיע"א שמע רבות על גודל הכנסת אורחים שנוהג היה הרה"ק רבי ישעיה מקרסטירר זצ"ל והשתוקק מאוד להכירו. באחת השנים בז' באדר יומא דהילולא של הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב זיע"א באה הזדמנות לידו להכיר את רבינו בבוא שניהם להשתטח על הציון הקדוש.
לאחר העליה לציון ערך רבי ישעיהל'ה במקום טיש לכבוד האי יומא דהילולא. הוא נטל את ידיו לסעודה ותוך כדי הנטילה הבחין בהגה"ק ממונקאטש, ומאחר שלא יכל להפסיק בדיבור, הורה לו באצבעו שישב לצידו. ברך רבי ישעיהל'ה ברכת המוציא, בצע פרוסה מהפת והחל מסיר בעזרת הסכין את החלק הקשה אשר סביבות הפרוסה סביב סביב. הרה"צ ממונקאטש אשר היה עז ותקיף בשמירת ההלכה ולא חת מפני כל, מיהר ומחה בפני רבי ישעיה באומרו: נו, הפסק! אך רבי ישעיה לא שעה לדבריו והמשיך להפריד את הקשה מן הרך, ובסיימו קם ממקומו ופרוסת הלחם הרכה בידו, ניגש בריצה לקצה השולחן ומסרה לאדם היושב בראש השולחן שכנגדו, ואז חזר למקומו וטעם מיד משארית פרוסת המוציא.
אחר כך פנה רבי ישעיהל'ה להרה"צ ממונקאטש ואמר לו: במחילת כבוד תורתכם, בעת שברכתי ברכת 'המוציא' הבחנתי בזקן חסר שיניים היושב מולי והוא מורעב מאוד עד שכמעט פרחה נשמתו, לכן לא יכולתי לטעום מן הפת בטרם נתתי לו את הפרוסה להחיות את נפשו. וסיים לאמר: "נו, זאגט מונקאטשער רב, וואס איז הארבער? 'הפסק' אדער 'רחמנות'"? [- אמרו נא הרב ממונקאטש, מה חמור יותר, 'הפסק' או 'רחמנות']? האם זה גרוע מגביל תורא דאיתא בגמ' ברכות (מ.) דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר (דברים יא, טו) 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' והדר 'ואכלת ושבעת', שאין זה הפסק ומותר אפילו בין המוציא לטעימה?!
(הגדת קרעסטיר – רשומים בשמך)