תענית ה
על איזו צדקה מקבלים בחזרה פי כמה וכמה?
הזורעים בדמעה ברנה יקצורו
התורה בפרשת ראה במצות הצדקה אומרת ״ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד׳״(דברים טו י).
פירש גאון אחד על פי משל, לאחד שאבד מאה זוז ומצא מאתיים, שעדיין אינו מתנחם לגמרי על המאה שאבדו לו, כי אילו לא אבדו לו מאה הרי היו עכשיו בידו שלש מאות, ולעומת זאת, מי שהוביל שק חטים דרך שדהו וניקב השק ונתפזרו החטים בשדהו, וכשבא לאחר זמן מצא שדהו שהצמיחה עשרה שקי חטה, הרי ודאי לא יצטער במה שנתפזר לו השק הראשון, אדרבה שמח בזה, כי לולא שנתפזר השק הרי לא היו לו עכשיו עשרה שקים.
כן הדבר בצדקה, אדם שנתן צדקה אף שהצליח במסחרו והרויח פי כמה ממה שנתן, יכול עוד להצטער שאילו לא נתן הרי היו לו יותר. לכך אומר לו הכתוב ״ולא ירע לבבך בתתך לו״, לומר אילו לא נתתי היו לי יותר, ״כי בגלל הדבר הזה יברכך ד׳״, ואילו לא נתת – לא היית מרויח, והרי אתה כמי שנתפזר לו שק בשדהו, ועשה פי עשרה שודאי אינו מצטער. הצדקה הרי היא דומה לזריעה שנאמר ״וזרעו לכם לצדקה״ וע״י כך מרויח פי כמה.
על פי זה יש לפרש את הפסוק ״הזורעים בדמעה ברנה יקצרו״(תהלים קכו ה), שיש שני סוגי נותני צדקה, יש שנותן לעני אבל הוא מצטער שבא לידו עני והוכרח לתת לו נדבה, ויש שאדרבה, שמח הוא על שהקרה לפניו ד׳ עני שע״י יוכל לקיים מצות צדקה. החילוק בין שניהם הוא, שלראשון אין משלמים אלא כמה שנתן, ואילו לשני משלמים על כל פרוטה פי כמה. וזהו פירוש פסוק בין לאלו ״הזורעים בדמעה״ ובין לאלו ש״ברנה יקצרו״ שניהם יקבלו שכר, אבל החילוק הוא, ש״הלך ילך ובכה״ בנתינתו את הצדקה, ״נושא משך הזרע״ יחזיר לו ד׳ רק כמה שזרע. ואילו לשני -״נושא אלומותיו״, על כל גרעין שנתן תצמח לו אלומה שלמה (שמעתי).
(ניצוצי התורה – הרה״ג ר׳ אלימלך גולדשטיין ז״ל ״אמירה יפה״ ירושלים תשט״ד ע׳ ת״צ)