ראש השנה ל
ממה חשש רבי יוחנן בן זכאי שעמד ותיקן עוד תקנה זכר למקדש?
משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי
המשנה אומרת: בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש, ושיהא יום הנף כולו אסור.
גם במסכת סוכה (מא.) מובאת משנה זו, ואומרים שם התוספות (ד"ה ושיהא) שהרבה תקנות תיקן רבן יוחנן בן זכאי, והטעם ששתי תקנות אלו הוזכרו יחד משום שנתקנו יחד. ומקשים התוס', ותימה, מדוע במסכת מנחות (סח.) שגם כן מובאת התקנה על יום הנף שכולו אסור, לא הובאה גם התקנה של הנטילת לולב. ונשארים בקושיא.
ותירץ בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל: שאחר שתיקן רבי יוחנן בן זכאי זכר למקדש, חשש כי יבוא יאוש לישראל על כך שעושים תקנות 'זכר למקדש' מחשש שכחה, כי מי יודע מתי יבנה בית המקדש אם מתקנים תקנות על מנת שלא ישכחוהו. וכאשר עמד ותיקן שיהא יום הנף כולו אסור, והלא טעם תקנה זו מפרשת הגמרא (ר"ה ל. סוכה מא.) 'מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח, עכשיו נמי ניכול'. וא"כ תקנה זו באה לומר שבית המקדש יבנה בקרוב, לפיכך שתי תקנות אלו – שאין כל קשר נראה לעין ביניהם – נסמכו במשנה יחדיו…