ראש השנה כז
האם יש ענין לתקוע בשופר שנעשה במסירות נפש למרות שתקיעותיו חלשות?
שכל הקולות כשירין
בראש השנה שנת תשמ"ט אחד מבני ביתו של הגר"י ישראלזון זצ"ל לא הרגיש טוב, ולא היה באפשרותו ללכת לשמוע קול שופר בבית הכנסת, חתנו, הרב סופר שליט"א אמר לו שבבית הוריו יש שופר והוא יביאנו.
כשהרב סופר חזר עם השופר, נשאל מהיכן יש לך את השופר הזה, והרב סופר סיפר לו, כידוע אנחנו נכדים של הרב ויצל זצ"ל הרב של ברנוביץ' והוא הביא את השופר הזה מחו"ל.
הגר"י ישראלזון אמר שקודם התקיעות הוא צריך לספר להם מהיכן יש להרב ויצל את השופר, ורק אח"כ ידעו להעריכו כדבעי. וכך סיפר: אני שהיתי בסיביר, יחד עם סבך הרב ויצל זצ"ל רבה של ברנוביץ' שגם הוא הוגלה לסיביר ולקחני תחת חסותו, בערב ראש השנה של שנת תש"ב קראני הרב ויצל, ואמר לי מחר ראש השנה וצריך לעשות מאמצים שלפחות יהיה לנו שופר, והחל לעבור יחד איתי מבית לבית על מנת לחפש קרן של איל.
נכנסנו לביתה של קשישה גויה, והרב שאל אותה יש לך קרן של איל ולרוב תדהמתנו השיבה בחיוב, היא אמרה תלכו לבוידם ותראו שם כמה קרניים של איל.
כיון שהקרן הייתה סתומה ביקש ממני הרב ויצל לנסות לעשות חלל בקרן, הייתי אז ילד ולא הייתי מיומן במלאכה זו כלל, ומה עוד שגם כלים לא היו לי שם, רק מסמר וסכין, ואכן השופר הראשון נפסל, אבל בסייעתא דשמיא הקרן השני כבר היה שופר כשר.
כשהבאתי את השופר להרב ויצל ניסה לתקוע בו והקולות היו חלשים מאד, אך הרב ויצל פסק שזה כשר, כי כל הקולות כשרים בשופר, ולמחרת בירך 'לשמוע קול שופר', בהתרגשות גדולה.
והנה זה השופר שחתני הרב סופר הביא, הוא השופר ההוא שהכנתי אז במסירות נפש.
ויש להסתפק כשיש לאדם שופר כזה שנעשה במסירות נפש, אך תקיעותיו חלשות, ויש לו גם שופר נאה שתקיעותיו בקול גדול, אך נעשה בידי איזה יצרן שופרות, באיזה שופר יתקע, בשופר שנעשה במסירות נפש, שאולי כמו שיש ענין להזכיר עקידת יצחק בשופר, יש גם ענין להזכיר מסירות נפשו, או שמא יש ענין שיתקע בשופר שקולו נאה, וכמבואר בשבת (קלג:) התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו שופר נאה?
תשובה בכעין שאלה זו, הסתפקנו בחשוקי חמד עמ"ס ברכות (מא.) לגבי ציצית, שבמחנות המות בגרמניה שהה הרה"ח ר' יעקב לוי בצריף ששימש בעבר מפעל ליצור שטיחים, והנה באחד הימים מצא בשטח המפעל חבילת צמר רחלים, במאמץ רב טווה במסירות נפש חוטים ושזרם לשם מצוות ציצית, הוא נטל מגבת ועשה בה חור כדי שיוכל להכניס בה את הראש, ובמסתרים קשר את חוטי הציצית והנה זכה לבגד של ד' כנפות מהודר. לא עבר זמן רב עד אשר עבר הקול במחנה שיש כאן בנמצא טלית קטן כשר, כאלף איש היו משכימים קום כדי לזכות ללבוש את הטלית קטן, ולברך על הציצית לפני בואם של הרוצחים הנאצים ימש"ו, (מתוך הספר שמע ישראל, קאליב).
יש להסתפק אדם [שזכה להנצל מהתופת] שיש לו טלית קטן כזה עשוי ממגבת בלויה, וחוטי ציצית עבודת יד… ולעומת זאת יש לו אפשרות ללבוש ציצית של בגד נאה וחוטים נאים במה יבחר?
והשבנו נאמר במסכת יומא (לח.) כשהלך ניקנור למצרים להביא דלתות מאלכסנדריה, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו, נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו, בקשו להטיל גם חברתה, עמד ניקנור וכרכה בו, ואמר להם הטילוני עמה, מיד נח הים מזעפו… כיון שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת ויוצאה [הדלת שהטילו לים] מתחת דופני הספינה… לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו ניסים, עכ"ל. והנסים הרי נעשו בגלל המסירות נפש של ניקנור שהוא שוה יותר מזהב, וגם כשעומדים לקיים זה קלי ואנוהו ולצפותו זהב, אנו אומרים שהנסים גדולים יותר מהזהב. ואולי כך בענייננו, המסירות נפש של עשיית הציצית עדיף אולי מטלית נאה וציציות יפים.
וגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א סובר דטלית קטן מהודר עם חוטים מהודרים עדיפים. ואין ראיה משערי ניקנור דגם בלי הציפוי בזהב הם היו יפים אלא שהזהב יפה יותר אולם לאותו אדם שעשה את הציציות במסירות נפש אולי הוי לו מזכרת מצוה, ובשבילו הטלית קטן הזה עדיף.
אמנם בשופר יש מקום נוסף להסתפק, שכיון שנאמר בגמרא בראש השנה (כו.) על שופר שהוא לזכרון, ואם כן כיון שאחד הדברים של שופר שהוא בא לזכרון, אולי גם יש ענין בשופר של מסירות נפש, וצ"ע.
(חשוקי חמד)