ראש השנה כג
מדוע סרב הרבי מליסא לקבל את פמוטי הזהב מהעשיר?
תחת הנחושת אביא זהב
זוג פמוטי נחושת ממורקים ומבריקים התקבלו בביתו של הרבי מליסקא לכבוד שבת המלכה. הציב הרבי את הפמוטים המצוחצחים ומאירים בבית המדרש הצמוד לביתו. אחד העשירים, שראה את הכבוד הגדול שרחש הרב לעני בעל הפמוטים, החליט בדעתו להביא פמוטי זהב אשר בוודאי ילהיבו את לב כל רואיהם ובכך יזכה הוא לכבוד גדול יותר מהעני. וממחשבה עבר למעשה, והגיש לרב פמוטי זהב מהודרים, באומרו: "פסוק הוא בהפטרת 'כי-תבוא': תחת הנחושת אביא זהב".
"עד שאתה מצטט מן ההפטרה", אמר לו הרב והוסיף: "אצטט לך אני מן הפרשה, בה נאמר: "ולקח הכהן הטנא מידך" . ולמדנו במשנה: העשירים היו מביאים ביכוריהם במגשים של זהב והכהנים היו נוטלים את הביכורים ומחזירים להם את המגשים. לעומתם, היו העניים מביאים את ביכוריהם בסלי-נצרים, והכהנים היו נוטלים את הביכורים וגם את הסלים.
יש להבין שאל הרבי מליסא: מדוע? מדוע היו מחזירים את הזהב לעשיר ואילו את סל הנצרים לא החזירו לעני? והלא סל-הנצרים הקלוע חשוב הוא לעני לא פחות ממגש הזהב החשוב לעשיר!?!? אם כן, מדוע לא הוחזר סל הנצרים לעני"?
העשיר הגאוותן גירד את פדחתו ולבסוף אמר: "שאלה קשה שאלתני, רבי הקדוש".
נענה הרבי ואמר: "הסכת ושמע. יושבת לה אשה ענייה בביקתה דלה , ולפתע נכנס בעלה ואומר בשמחה גדולה:"מזל טוב! שני עצי זית לנו, והנה הנצו ביכורים! הודו לה', גם זיתים למאכל יהיו, גם מעט שמן למאור ולסיכה, ולטבול בו את הפת.
ישתבח הבורא, אשרינו שביכולתנו להודות לו בהבאת ביכורים לבית המקדש"! אבל מיד הופכת השמחה לתוגה: במה יביאו את הביכורים כשאין להם כלי נאה? מיד אומרת האשה:"בעלי היקר אל תדאג! צא לנחל ותביא שרביטי ערבה, ואני אקלע סל-נצרים נאה"!
יושבת היא וקולעת את הסל ופיה מלא שיר ושבחה לבורא עולם על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה. מניח הבעל את קומץ הזיתים בסל ומקשט אותו במעט פירות, ועולה לירושלים בשירה וזימרה.
בהגישו את הסל לכהנים שבבית המקדש, מזהה הכהן שהסל שווה בקדושתו לפירות הביכורים ולכן נוטל את הסל והביכורים כאחד. לעומת זאת, כשמעלה העשיר את פירות הביכורים לירושלים, רוצה הוא לנקר את עיניהם של כל העולים לרגל. לכן קונה הוא מגש של זהב משובח ומפואר ביותר, וכל כוונתו במגש זה אינו אלא להתגאות ולהדגיש את עושרו המופלג. לכן כשמגיש הוא לכהן את פירות הביכורים בתוך מגש הזהב, מזהה הכהן את גאוותו הסרוחה הדחוסה במגש, לכן נוטל רק את פירות הביכורים ומחזיר לו את המגש.
בסיום דבריו נטל הרבי את פמוטי הזהב, והניחם בחיקו של העשיר, באומרו: "מצווים אנחנו להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך הוא. כשם שהוא מתעב את הגאווה ואוהב את הענווה, כך מעדיף אני את פמוטי הנחושת של העני המאירים ומוארים בענווה, מפמוטי הזהב שלך, הגדושים לצערי הרב בגאוותך הסרוחה".
(אהבת ישראל)