ראש השנה טו
מדוע חתם הרה"צ ר' זלמן בריזל עַרְבוּת למרות שניזוק מכך?
דאתרוג קשיא ליה ידא
דומה שאין מי שלא מכיר את הסיפור על האתרוג של רבי מיכל׳ה זלוטשובר זצ״ל .צדיק זה הידר תמיד במצוות אתרוג, ולמרות שהיה עני מרוד, התאמץ לרכוש את ההדר שבהדר. פעם, כשלא היתה בכיסו פרוטה לפורטה, החליט למכור את התפילין היקרות שהיו בביתו מירושת בית אבותיו ולא שימשו אותו בקיום מצוות תפילין, ובכסף שקיבל הלך ורכש לעצמו אתרוג מהודר.
אשתו הרבנית, ששמעה על כך, נכנסה לחדרו ופתחה בצעקות: הרי כמה פעמים ביקשתי ממך למכור את התפילין הללו, על מנת להביא פרנסה לביתנו, ולא הסכמת בשום אופן, והנה עכשיו לשם קניית אתרוג מהודר הלכת ומכרת את התפילין היקרות?! למה עשית כך?!
ולא נתקררה דעתה, עד שנטלה את האתרוג המהודר שהיה על השלחן, והשליכה אותו על הרצפה. האתרוג, אין צריך לומר, נפסל מיידית, והפיטם שלו נשבר לחלוטין.
כותבי־הקורות מספרים שרבי מיכל׳ה התגבר על עצמו נשך את שפתיו ולא הגיב על כך. הוא פנה לאשתו בנועם, ואמר לה: ׳תראי אשתי היקרה, תפילין כבר אין לי; גם אתרוג אין לי. אבל שלום־בית יהיה לי! אני מודיע לך שאין לי כל קפידה וכעס עלייך׳!
(שמחה בבית)
מסופר על הצדיק רבי זלמן בריזל זצ״ל מירושלים עיה״ק, שלא אחת היה נאלץ לשלם ערבויות בסכומים גדולים עבור אנשים שהתקשו בהחזרת חובותיהם, אך כל אלו לא מנעו אותו מלהמשיך להעניק את ערבותו לכל דורש.
פעם אחת, לאחר שפרע ר' זלמן ערבות גדולה עבור איש אחד, נדהמו בני המשפחה לראותו עוד באותו היום כשהוא חותם על ערבות נוספת. ניסו בני הבית לעכב בעדו, אך ר' זלמן השיבם בפליאה:״שערו בנפשכם, אם אדם שילם על אתרוג מהודר סכום גדול, והנה נפסל האתרוג, כלום עתה ימנע מלקנות אתרוג חדש ומהודר?! מאי שנא?”
(בדידי הוה עובדא)