ביצה לו
האם מותר להמליץ למחללי שבת לנסוע בסוס ועגלה במקום במכונית?
ולא רוכבין על גבי בהמה
הג"ר יצחק זילברשטיין מספר על מעשה שהיה בתלמיד חכם שנשלח לאחת המדינות הרחוקות לשמש כרב-קהילה בקהילה יהודית מסוימת. כבר בשבת הראשונה הבחין בשני מתפללים שמגיעים ברכבם לתפילת שחרית בבית הכנסת, רח״ל. הרב ניגש לדבר עם אחד, והלה הצטדק: 'אני גר בקצה העיר במרחק הליכה של שעה מבית הכנסת, ולבוא ברגל מביתי הרחוק לא שייך לאור מצב בריאותי, אך גם לוותר על תפילת השבת בבית הכנסת ושמיעת קריאת הפרשה זה לא שייך…', התלמיד חכם השתומם לכמה רגעים, וניסה להסביר לאיש כי נסיעה ברכב כרוכה באין-ספור חילולי שבת בפרהסיה, וזו מצוה הבאה בעבירות חמורות, אך המתפלל נותר בשלו: 'מה הרב רוצה לומר, שלא אגיע לבית הכנסת?! מעולם לא ביטלתי תפילת שבת בציבור, וכך גם אמשיך לנהוג, כי אני גר בין המון גויים, ובמה אחשב ליהודי אם לא בהגיעי לבית הכנסת בשבת…'. הרב הרגיש שלנסות להמשיך לשכנעו כי נוהג שלא כדין, לא שייך, כי מדובר בעם הארץ שטועה לחשוב שאף קיימת מצוה בנסיעתו…
הוגעתי את מוחי, מספר רב-הקהילה, מה ניתן לעשות? כיצד אוכל מנוע את חילול השבת הנורא? והנה באחד מימות השבוע, בעודי מהלך לתומי ברחובות העיר הבחנתי בעגלה הרתומה לשני סוסים ולצידה עומד עגלון גוי, ממתין לנוסעים או להעמסת סחורות. הרהרתי לעצמי, אולי כדאי לדאוג לכך שאותם מתפללים יגיעו לבית הכנסת בשבת בעגלת הסוסים… אמנם שנינו במסכת ביצה (לו:) 'אין רוכבים על גבי בהמה', אך בכל זאת, חשבתי בלבי, שכיון שאיסור הרכיבה בקרון הוא מדרבנן, ומאידך הנסיעה ברכב כרוכה בחילולי שבת רבים האסורים מדאורייתא, ממילא עדיף שיגיעו השניים בקרון; בדומה למסופר על רבי ישראל מסלנט, שיעץ לסוחרים מחללי שבת, שבמקום לכתוב ביד ימין יכתבו ביד שמאל, כדי למעט בחומרת האיסור. פניתי אפוא אל העגלון ושאלתי אותו האם יוכל להגיע מידי שבת אל ביתם של שני המתפללים הנ״ל ולהביאם לבית הכנסת, ולאחר התפילה להחזירם לביתם. הגוי השיב בחיוב ונקב במחיר. חזרתי אל השניים ויעצתי להם לשכור את שירותיו של העגלון הנכרי, ולהגיע לבית הכנסת ב'כרכרה הנכבדה', במקום בנסיעה ברכבם. הם הסכימו, וכך אכן היה.
אלא שכעבור כמה שבתות הגעתי לבית הכנסת, ולהפתעתי גיליתי כי על ספסלי הכרכרה לא יושבים שני המתפללים בלבד, אלא הצטרפו אליהם שניים נוספים. שאלתי את הנוסעים החדשים, 'הלא הייתם מגיעים בהליכה רגלית ומה פתאום הצטרפתם לנסיעה בעגלה?!' והם השיבו: כשגילינו כי 'הסעת בית הכנסת' של כבוד הרב עוברת ממש מתחת לביתנו, אמרנו לעצמנו, מדוע שלא נצטרף גם אנו; נגיע מהר יותר לתפילה, ונוכל להספיק לומר פסוקי דזמרא במתינות ובנעימה… ולכן 'תפסנו טרמפ' לנסיעת חברינו בעגלת הסוסים. לנסות להשמיע בפני אנשים מהסוג הזה טענות הגיוניות, לא יועיל, כי בוודאי יטענו 'אם מותר להם, אז למה לנו יהיה אסור?!', משכך, בא הרב והעלה את השאלה: הפעלת הנסיעה בעגלה לא נועדה אלא על מנת להמעיט בחילול השבת כנ"ל, אבל כעת, שאני רואה שמגיעים שניים נוספים שהיו מגיעים עד אז ברגל, שמא עלי להפסיק את ה'הסעה' המיוחדת?
הצעתי את השאלה לפני הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, והשיב: עד שרב הקהילה שואל אם להניח לארבעה לנסוע או לבטל את ה׳הסעה׳, יש לפקפק בעיקר עצתו להחליף את הנסיעה ברכב בנסיעה בעגלת סוסים, שהיא עצמה אסורה ועלולה לגרום למכשולים גדולים [כפי שראינו שאכן אירע]… הבנתי מדבריו שרבי ישראל מסלנט לימד את הסוחרים לכתוב ביד שמאל כי הם יחידים, ולא יבואו ללמוד מכאן היתר לכתוב בשינוי בשבת, אבל חטא [אפילו קל] שנעשה ברבים על פי הוראת רבני המקום, באופן שקיים חשש שיבואו גם אחרים להיכשל באיסורים, הוא חמור מאוד, וממילא אין להנהיגו אפילו כשהמטרה היא להציל מאיסורים חמורים יותר. ולכך לא היתה דעתו של רבנו נוחה מעצת רב הקהילה להסדיר לבני הקהילה חילול שבת ׳כשר׳ יותר על ידי נסיעה בעגלה בפרהסיה, למרות שנסיעה זו כרוכה באיסור קל יותר מאשר בנסיעה במכונית.
(כאיל תערוג)